מאבדים את הקול

לורד ג'ון רייף היה המנכ"ל הראשון של הבי.בי.סי. הוא מי שעיצב את רוח התאגיד, ואפשר לומר כי על שמו נקראת מדיניות השידורים שלו. כשאומרים באי הבריטי שהבי.בי.סי מחויב למורשת הרייפינית, הכוונה היא בעיקר לציטוט המפורסם ביותר של הלורד, שלפיו מחויב הבי.בי.סי לחנך, ליידע ולבדר. האמירה נשמעת פטרונית, אבל גישה זו הפכה את הבי.בי.סי למה שהוא ב-88 השנים האחרונות. אפילו שלוח השידורים היה מלא לעתים בתוכניות בינוניות, וגם אם הכוכבים קיבלו משכורות של כמה מיליונים לשנה, עדיין היה הוגן לשלם בשבילו אגרה שנתית של 140 ליש"ט. אחרי הכל, בכל שנה ובכל שבוע קיבלתי בתמורה תוכניות טלוויזיה ושעות רדיו שהעשירו את חיי.

מי שהגשים את חזונו של רייף יותר מכל אחד אחר היה השדר ג'ון פיל, האיש שבמשך כ-40 שנה השמיע וקידם אין ספור אמנים אלמוניים. חלקם הפכו ליוצרים המפורסמים בתבל, חלקם זכו בהצלחה נאה ואחרים לא השכילו לעשות לעצמם שם, אבל גם אלה מתגאים תמיד שג'ון פיל השמיע אותם 50 ערבים ברציפות. פיל הביא מוזיקה חדשה לציבור באופן קבוע. לעתים זה היה מייגע, אבל בסופו של דבר, הוא ייצר את התוכנית הטובה ביותר ברדיו, ולבטח החשובה שבהן. בלי פיל, אלפי אמנים היו נשארים אלמונים, עשרות אלפי מוזיקאים אפילו לא היו מנסים לפרוץ, והמוזיקה העולמית כולה היתה דלה בהרבה, אפילו במקומות שבהם אפשר היה לשמוע את פיל רק בשירות העולמי של הבי.בי.סי, אי שם בשעות הקטנות של הלילה.

"אני לא גיליתי את האנדרטונס וג'וי דיוויז'ן", אמר פעם פיל, "אני שמעתי את המוזיקה שלהם, אהבתי אותה והשמעתי אותה בתוכנית הרדיו שלי. השאלה היא למה אנשים אחרים לא משמיעים מוזיקה כזאת". השאלה הזו עדיין תקפה. "הוא היה מקור התמיכה היחיד שלנו באותם ימים ראשונים", הספיד אותו פיטר הוק, באסיסט ג'וי דיוויז'ן וניו אורדר עם מותו של האיש והמוזד באוקטובר 2004. "זו היתה תקופה קרה ובודדה ויש לי תחושה שנכונו ימים קרים ובודדים רבים בלעדיו", הוסיף.

הוקי צדק. רדיו 1 של הבי.בי.סי, ביתו של פיל, הידרדר במהירות והפך לתחנה עם פלייליסט קשוח, מסחרי, משמים וזנותי. שדרים בעלי אופי פינו את מקומם לליצנים וכוכבי על וסייד-קיקס על הבוקר. הסיכוי לשמוע אמן נועז ובלתי מוכר הפך לאפסי, אבל בשולי הסקלה נוצרה לרדיו 1 אלטרנטיבה - ערוץ הנישה הדיגיטלי רדיו 6. אמנם לא קם שם ענק בסדר הגודל של ג'ון פיל, אבל רוחו של האגדה שורה על השידורים בכל תוכנית ובכל שעה.

בהתאם לזאת, אפילו אחרי השמעת להיט גדול, אפשר יהיה לשמוע ברדיו לפחות פעם בעשר דקות שיר של אמן שלא שמעת עליו, מישהו אלמוני שעדיין לא זכה לפרסום או אולי מישהו שנשכח כבר, ומדי פעם אפשר גם להיתקל בהקלטה ישנה מתוכניותיו של פיל. כמעט כל אלבום שקניתי בשנים האחרונות, ויהיה זה אלבום של זמרת נורבגית צעירה, להקת בנות קנדית או קלאסיקה של הפול שמשום מה טרם הנחתי עליה את ידי, נרכש בעקבות האזנה לרדיו 6. גם ביום העצוב בחיי היה אפשר לסמוך על התחנה שתדע לשדר את הדברים הנכונים, וזאת בניגוד לכל תחנות הרדיו האחרות. ואכן, אין כמו "New Rose", הסינגל הראשון של להקת הפאנק The Damned, כדי לשפר מעט את מצב הרוח בבוקר רע במיוחד.

רדיו 6 הוא התחנה היחידה שבה אתה יכול לשמוע ברצף שיר של הביטלס ולא בקטע נוסטלגי, ומיד לאחר מכן שיר חדש של הפול, הדבר הקרוב ביותר ללהקת הבית של התחנה, שיר של להקה אלמונית וגם להיט שמושמע בתחנות המסחריות. בדומה לימי ג'ון פיל, רדיו 6 הוא המקום שבו מבקשים אמנים חדשים לזכות בחשיפה ראשונה. התקווה הזו, שאי שם מישהו ישמע את השיר ויאהב אותו וישמיע אותו לאנשים אחרים עם טעם דומה, שלא בהכרח מוכתב על ידי חברות תקליטים ופלייליסט חנפני, חיונית לעולם המוזיקה. הפנטזיה הזו,שלפתע תשמע בתוכנית רדיו שיר ולהקה שתאהב השבוע ואולי גם בעוד עשרים שנה, חיונית לכל מי שאוהב מוזיקה.

רדיו 6 מציע תוכניות תעודה מרתקות, ביצועים חיים באולפן והגשה אינטליגנטית של אנשים שבראש וראשונה אוהבים מוזיקה, וגם מאפשר לבקש תוכנית מהארכיון של ההקלטות החיות של ג'ון פיל. מעבר לכך, שימש רדיו 6 כמגדלור של שידורי המוזיקה בבריטניה, ובאמצעות האינטרנט גם מגדלור של שידורי המוזיקה בעולם כולו. באקלים תרבותי שבו רוב התחנות מטילות על עצמן הגבלות ומומים וממאיסות את עצמן על המאזין אחרי שלושה ימים רצופים של האזנה בלבד, רדיו 6 מלמד איך לעשות רדיו מאתגר שניתן להקשיב לו מדי יום.

לפיכך, החדשות על הכוונה לסגור את רדיו 6 מדכאות כל כך. אולי כדי להתחנף לממשלה השמרנית שעשויה לקום לאחר הבחירות בחודש הבא, המליצה ועדה ציבורית לסגור את התחנה. ההמלצה הגיעה למרות עלותו הנמוכה של רדיו 6 - כשמונה מיליון ליש"ט לשנה, ביסקוויטים במונחי התקציב של תאגיד הבי.בי.סי. יחסית להוצאה הכספית הצנועה, מעניק הערוץ שירות הכרחי לעולם המוזיקה ולבי.בי.סי עצמו. רדיו 6 הוא הדגל האידיאולוגי של התאגיד, הקשר לעבר מפואר ואזהרה מפני עתיד עגום.

החדשות הללו לא עברו בשתיקה: רבים חתמו על עצומות נגד הסגירה, קבוצות הוקמו בפייסבוק, פוליטיקאים גויסו למאבק, הפגנה נערכה מול בנין הבי.בי.סי במרכז לונדון ואפילו דיוויד בואי הקים קול זעקה. אבל למרות כל זה, אנחנו תלויים בחסדי מנהלים שאומרים בלי לגמגם שהם "מתים על רדיו 6 אבל..." ובגוף שהולך ומתנכר למטרותיו. ההחלטה תתקבל בסוף מאי, ועד אז אפשר להצטרף לקבוצות, לחתום על העצומות ואפילו לשלוח מייל לאחד מחברי הפרלמנט הבריטי כדי להבהיר להם שאין תחליף לרדיו 6. זו גם הזדמנות להתחיל להאזין למה שלעתים קרובות מדי נשמע כמו תחנת הרדיו האחרונה בעולם שעדיין שווה להקשיב לה.