אנטי מחיקון

נפל דבר בתעשיית המוזיקה האמריקאית. אמנם הצוות של "Glee" הטיס את אוסף שירי פרק המחווה למדונה למקום הראשון במצעד האלבומים עם מכירות של 98,000 עותקים בשבוע אחד, אבל השבוע האחרון בכל זאת נרשם בדפי ההיסטוריה האמריקאית כשבוע שבו נמכרו הכי מעט דיסקים מאז החלה חברת סאונדסקאן לאמוד את מכירות האלבומים ב-1991.

בימים מתרסקים שכאלה, שני שמות בלבד מצליחים למרוח חיוך על פניהם של הבכירים בתעשייה: הראשון הוא ג'סטין ביבר, נער פופי טוב עיניים שמטריף מיליוני נערות בכל העולם. השני הוא ליידי אנטיבלום, הרכב שעף על גבי התהילה של הטרנד הכי חם של השנה האחרונה - הקאנטרי פופ, ושאת הלהיט הענק שלהם, "Need You Now", מנגנים אפילו בארץ.

בשעה שליידי אנטיבלום צעדו על השטיח האדום בטקס הגראמי האחרון הם התראיינו אצל הקומיקאי ניק קאנון, שהוא במקרה גם בעלה של מריה קארי. השלישייה, שזכתה בטקס בפרס להקת הקאנטרי הטובה ביותר, אמרה לקאנון שנדמה להם כי רוב האנשים בטקס בכלל לא יודעים מי הם ושכל העניין הזה, של פרסים ושטיחים אדומים, מרגיש להם קצת זר. מישהו היה צריך להגיד להם באותו רגע שיתחילו להתרגל, ומהר. נכון לעכשיו, "Need You Now", שהוא גם השם של האלבום השני של השלישייה הזו, הוא היחיד שעבר השנה את מכירות מיליון העותקים בארצות הברית.

שני הזכרים בלהקה, דייב הייווד וצ'רלס קלי, מכירים אחד את השני מילדות. את הליידי שלהם, הילארי סקוט, בת לזמרת קאנטרי זוכת גראמי, הם פגשו כזמרת מתחילה בפאב מקומי, ולאחר שהשלושה החלו לעבוד יחד הם הבינו שזה הכיוון הנכון בשבילם. היו להם תקוות גדולות כשהוציאו ב-2007 את אלבום הבכורה שלהם, אבל גם בפנטזיות הפרועות ביותר לא העזו ליידי אנטיבלום לדמיין כי שלוש שנים לאחר מכן הם יאחזו בפסלון גראמי, בשלל פרסים מהאקדמיה לקאנטרי ובמיליוני מעריצים.

לא חסרים כוכבי קאנטרי שהם סופרסטארים: מרטינה מקברייד, פיית' היל, קני צ'זני, גארת' ברוקס. מעטים שמעו עליהם או אותם מחוץ לארצות הברית. על אחד מהם, קית' אורבן, שמעו כי הוא התחתן עם ניקול קידמן ועל אחרת, קרי אנדרווד, שמעו כי היא זכתה ב"אמריקן איידול", אבל גם הם לא הצליחו מעולם לשחרר להיט בינלאומי אמיתי.

לכן, זה לא מפתיע לגלות כמה קלושה רוח הקאנטרי שנושבת מ"Need You Now" ו "Love Story", שהפכו את אנטיבלום ואת סוויפט (בהתאמה) לאמנים שיש להם סיבה להחתים דרכון ולצאת לטור גם באירופה. אפילו בתור להיטי קרוס אובר, הם מושכים יותר לצד של האובר. אבל קיים גם הבדל בין השניים: באלבום של אנטיבלום אפשר בהחלט לזהות את המקורות הדרומיים, ועל כן הוא נשמע טיפה מייגע לאוזן הישראלית, וסביר להניח שרוב המאזינים המקומיים לא ימצאו בן חן רב.

חיטוט בדו"חות שמפרסמת הפדרציה האמריקאית לתקליטים מגלה כי הצלחתם של ליידי אנטיבלום, כמו גם של סוויפט וביבר, במצעדים אינה מקרית אלא מסמנת מגמה. אפילו שרק לפני כמה שנים חגגו במצעד הסינגלים האמריקני את הטופ-טן השחור הראשון בהיסטוריה ורוחות אמיתיות של שינוי נשבו ברדיו, הדו"חות לא משקרים.

המציאות האמריקאית האמיתית עדיין לבנה להחריד: גורפי הפלטינות הנוספים הם סוזן בויל עם פלטינה מרובעת, זמרת הפופ-ג'אז נורה ג'ונס, הרוקר ופליט "אמריקן איידול" כריס דוטרי ואגדת הקאנטרי אלן ג'קסון. כולם, בדרכם, עושים מוזיקה נדושה ואהודים על קהל שהוא מבוגר או שמרני או שניהם גם יחד. למפלצת התהילה ליידי גאגא אין זכר ברשימה הזו, למשל, מה שמוכיח כי פרופיל גבוה, סינגלים מצליחים וקליפים נוצצים לא מבטיחים מיליון עותקים (חוקיים) בסל. קשר חזק למסורת האמריקאית ו/או מוזיקה לאנשים שלא איכפת להם להוציא 12 דולר על חתיכת פלסטיק – דווקא כן.

הנציגות הבודדות בסל הפלטינות של מה שנחשב עכשווי הן ריאנה ואלישיה קיז. דרייק ו-B.O.B, שני כוכבי היפ הופ ואר אנ' בי שעשו חיל לאחרונה במצעדים, צפויים לשנות קצת את המצב ולספור מכירות של מיליונים ממש בקרוב, אבל בתקופה שבה כוכבי ההיפ הופ קבורים בתוך עולם של רולקסים ומכוניות יקרות, ההגמוניה במוזיקה האמריקאית נשארה ברורה, מדכאת, מיושנת ומעל לכל לבנה. מאוד.