מאז שהתחלתי לכתוב על מוזיקה כנראה שכתבתי על הפול יותר מאשר על כל להקה אחרת בעולם. הם אחת מהלהקות שאני הכי אוהבת בעולם, ולפעמים הם הלהקה האהובה עליי. תקראו לי מיסיונרית, תקראו לי נודניקית. או שתאשימו את מארק אי. סמית אחרי הכל אני לא אשמה שהוא מוציא אלבום חדש כל יומיים ולא מאפשר לי להתעלם ממנו.
מה שכן, עד היום מעולם לא דיברתי עם מארק אי. סמית. ואם לומר את האמת, לא היתה לי שום בעיה עם זה. יצא לי במשך השנים לראיין הרבה גיבורי ילדות, ועם רבים מהם השתוקקתי לדבר, אפילו חלמתי לדבר. היה לי מה לשאול אותם, רציתי לחלוק איתם את דעותיי והפרשנות שלי על היצירה שלהם ועל העולם, ולשמוע מה יש להם להגיד בנדון. יש לי גיבורי ילדות שאני בטוחה שהם הנשמה התאומה שלי, שאילו רק היינו נפגשים בזמן ובמקום אחר היינו חיים יחדיו באושר את שארית ימינו. זה לא המקרה. עם מארק אי. סמית לא הייתי יושבת לחומוס, אם זה היה תלוי בי. ולקיים איתו ראיון טלפוני קונבנציה יחצנית מביכה כשלעצמה נשמע לי בהתחלה כמו רעיון רע מאוד.
אבל מה לעשות שהפול בדרכם להופעה בארץ, וצריך לראיין את סמית כדי לקדם את ההופעה. אין ברירה. זאת עבודה מלוכלכת אבל כנראה שבכל מערכת עיתון/אתר תרבות יש מישהו שצריך לעשות אותה. זה העונש שלי על זה שאני מזיינת את השכל על הפול כבר 20 שנה.
אל תפספס
זאת לא הפעם הראשונה שהפול באים לארץ. הם כבר הופיעו ברוקסן ב-91'. אבל את ההופעה ההיא מארק לא ממש זוכר לטובה. "אני זוכר שהלהקה שלי היתה גרועה", הוא אומר. "ההרכב שהיה לי אז היה מאוד מרושל. אני לא רוצה בכלל לחשוב על הפעם האחרונה שהופענו בישראל, זאת היתה תקופה די מדכאת מבחינתי. הלהקה היתה חרא. הלהקה הנוכחית שלי טובה פי עשר. אני מאוד מרוצה ממנה".
כמה זמן הייתם אז בארץ?
"שלושה-ארבעה ימים".
וביקרת באתרים תיירותיים?
"לא. אני לא עושה דברים כאלה. אני חושב שהלהקה טיילה בארץ, אבל אני לא. זה קצת מטומטם לדעתי. הייתי בכל העולם ולא ראיתי כלום, למען האמת".
אז מה אתה עושה כשאתה נוסע לסיבובי הופעות? אתה רק יושב בפאב?
"למען האמת כן... בדיוק חזרנו מאוסטרליה והלהקה הלכה לראות הכל - את בית האופרה של סידני, את הקנגורואים והקואלות".
ואתה לא ראית אף קנגורו?
"כל מה שאני ראיתי זה את החדשות האוסטרליות".
נשארת בחדר במלון כל הזמן??
"לא, לא צריך להגזים. אבל אני לוקח סיבובי הופעות מאוד ברצינות, תאמיני או לא. בזמן שהלהקה מסתובבת אני עובד. אני מתכונן להופעה ואני כותב ודברים כאלה. כמובן שאני גם מסתובב קצת בחוץ, אבל אני מסתובב לבד. בכל אופן אני שמח לבוא לישראל כי חם אצלכם. גם באוסטרליה היה חם ואז נחתנו באנגליה בטמפרטורה של מתחת לאפס. אתמול יצאתי מהבית לראשונה אחרי שבועיים של סופות שלג. סוף סוף יצאתי החוצה, אבל קפאו לי האוזניים".
גם אנחנו שמחים שאתם באים, במיוחד אחרי שקראנו דיווחים על הפגנה שהתקיימה מחוץ להופעה שלכם בלונדון שניסתה לשכנע אתכם לבטל את בואכם לארץ.
"כן, היו הפגנות כאלה ולא רק בלונדון. היו הפגנות כאלה מחוץ להופעות שלנו בכל דרום אנגליה. אני מצטער שלא ראיתי את המפגינים, כי הייתי קורע להם את הפאקינג צורה למען האמת. אני חושב שזה דוחה".
מה אתה חושב על הלהקות שביטלו הופעות בארץ? היו הרבה ביטולים - אלביס קוסטלו, הפיקסיז...
"הביג סי??".
לא הביג סי. הפיקסיז.
"למי איכפת מהפיקסיז? ממש טרגדיה שהם ביטלו! אבל כן, שמעתי על תופעת הביטולים. זה היה כתוב על הפלאיירים שחילקו בהפגנות. מה שהכי עיצבן אותי בקשר להפגנות האלה זה שהפלאיירים היו כתובים באנגלית ממש גרועה. הדברים האלה מוציאים אותי מדעתי!"
אל תפספס
אז איך זה להיות בפול היום לעומת לפני שלושים שנה?
"היום זה הרבה יותר טוב, אבל אני מנסה לא לחשוב על זה".
אתה מופתע מזה שהפול שורדים כל כך הרבה זמן? חשבת שזה ימשיך כל כך הרבה שנים?
"לא. אבל אנשים רוצים שאני אמשיך אז אני ממשיך".
מה היית עושה אם לא היית בפול?
"מצבי היה טוב בהרבה ממה שהוא עכשיו. האמת שאין לי מושג מה הייתי עושה".
אולי היית עדיין עובד בנמל במנצ'סטר.
"אני לא חושב, כי עבדתי על המספנות של סאלפורד, שהיו חלק מהנמל של מנצ'סטר. והמספנות של סאלפורד כבר לא קיימות, סגרו אותן בתחילת שנות השמונים. אולי הייתי מחפש נמל בישראל לעבוד בו...".
אל תפספס
למרות שלפני הראיון מארק אי. סמית נראה לי טיפוס די מפחיד בוא נגיד שהוא לא בדיוק הבחור שהייתי ששה לבקש ממנו הוראות אם הייתי הולכת לאיבוד במרכז מנצ'סטר הוא דווקא התגלה כמאוד נחמד. אבל זה לא העניין. הסיבה העיקרית שמעולם לא רציתי לשוחח איתו היא העובדה שהוא מסמל בעיניי סוג נדיר של סוליפסיזם. ועם סוליפסיסטים לא מתעסקים.
מהאזנה ממושכת לפול עושה רושם שהעולם החיצוני, שאינו חלק מהתודעה העצמית של סמית, לא בהכרח קיים עבורו. הוא כמו מטיף משוגע שלא ממש מנהל דיאלוג עם סביבתו. האמת נמצאת אצלו והוא יורק אותה החוצה. זה מה ששבה אותי בפול מלכתחילה. יש משהו ביכולת השכנוע של מארק אי. סמית ושל המוזיקה של הפול שמבדילה אותם מכל להקה אחרת בעולם. העניין איתו הוא שגם אם אני לא מבינה מילה ממה שהוא אומר, אני יודעת עמוק בלבי שהוא צודק. וזה מספיק לי.
בסוף החלטתי בכל זאת לפתוח איתו את הנושא. אם הוא כבר שם...
מאז ומעולם היתה לי הרגשה שיש את כל הלהקות בעולם ויש את הפול, ושאלה שני דברים שונים. אבל אף פעם לא הצלחתי להסביר לעצמי מה בדיוק ההבדל. אתה מבין למה אני מתכוונת?
"כן, לגמרי. ואני רואה בזה מחמאה, תודה. ההבדל הוא שאני לא באמת מוזיקאי ואני לא ממש מזדהה עם מוזיקאים. אני לא ממש מזדהה עם להקות רוק. אני לא מסתכל על זה כעל עבודה. למרבה הצער רוב הלהקות הבריטיות בימינו מתייחסות לזה כאילו הם פקידים בבנק. זה כאילו אנשים אומרים לעצמם שאם הם לא מוצאים עבודה בבנק אז הם יקימו להקה במקום".
אם אתה לא תופס את הפול כלהקה רגילה, איך אתה כן תופס אותה?
"אני חושב שהפול זה חשוב. זה חשוב לעצבן אנשים. לא משנה מה יגידו, אני לא חושב שהסטטוס של הפול השתנה הרבה במשך השנים. אנשים עדיין לא באמת אוהבים אותנו. אנשים פשוט מרגישים שהם חייבים לאהוב אותנו כי אנחנו קיימים כבר כל כך הרבה זמן".
אבל בשנים האחרונות היתה תחייה גדולה של הפוסט-פאנק, והמון להקות עכשוויות מושפעות מכם.
"זה מאוד מעליב לדעתי. אני חייב לעשות משהו בנדון. חייבים להפסיק עם זה מיד! בכל פעם שללהקה נגמרים הרעיונות היא מתחילה לצטט את הפול".
אבל אם להיות לגמרי כנים, האמת שהיתה לי גם סיבה פרוזאית לגמרי לא לרצות לדבר איתו. פשוט פחדתי מהמבטא שלו (שלצערי רק מחמיר בשעות הערב). חברה שלי שגרה בלונדון סיפרה לי שגם עיתונאים בריטיים שלא גדלו בסאלפורד העיר במנצ'סטר רבתי שממנה מגיע סמית - מתלוננים שהם לא מבינים מה הוא אומר. הפחד הזה, אגב, היה מוצדק פיענוח ההקלטה של הראיון סיפק לי שעות של הנאה.
מארק, מצדו, רואה בזה סימן טוב: "למעשה אני בדרך כלל מרגיש שאנשים ממדינות אחרות מבינים אותי קצת יותר טוב מהאנגלים. הם יותר מבינים את המהות של העניין".
זה לא מעצבן אותך שהרבה אנשים מקשיבים לפול ולא מבינים על מה אתה בכלל מדבר?
"לא, בכלל לא. כמה שמבינים פחות זה יותר טוב. זה יותר מסתורי ככה".