העבר כבר כאן

אל תקליט הסולו הרביעי שלו יוצא ג'ון פרושיאנטה, הגיטריסט של הרד הוט צ'ילי פפרז, ממקום הרבה יותר סחי מפעם. הוא כבר לא אותו נרקומן שדוף ובודד שמוציא תקליטים מקושקשים ומבולבלים בתקווה שתהילת העבר שלו תעזור להם להימכר, כדי שיהיה לו מספיק כסף לשלם לדילר. פרושיאנטה כבר מזמן חזר למוטב – הוא התאחד עם הצ'ילי פפרז, התנקה, קירצף מאחורי האזניים, והתחיל להוציא תקליטי סולו נורמליים, סתם כפרויקט צדדי. ב-"Regret", השיר השלישי באלבום החדש, הוא אומר בשיא הפשטות: "אני מתחרט על עברי".

הדבר הראשון שצריך להגיד על פרושיאנטה החדש זה המשפט המשומש: הוא התפתח כיוצר. משפט מעפן, אבל זה המצב. ולראייה, הוא צבר ביטחון כמלחין, וגם כשהוא כותב מנגינות לא ממש חדשניות או מבריקות, הוא עושה את זה בבהירות. דוגמה מובהקת לזה הן בלדות כמו "ריקי" (שמזכירה שירים של ריצ'רד אשקרופט, לא שאני רומזת שפרושיאנטה אי פעם שמע את ה- Verveאו משהו) ו-"Song to Sing When I'm Lonely" (הסינגל הראשון). בלדות די סטנדרטיות, רדיו-פרנדלי לחלוטין, לא שום דבר שלא נכתב קודם ל

במקום להתפרק, כפי שרוברט סמית מאיים שוב ושוב, הקיור עושים בדיוק את ההפך – הם פותחים דף חדש. בחברת תקליטים חדשה (iam Records). ואת מערכת היחסים הארוכה והפוריה שלהם עם הלייבל Fiction הם מסכמים בקופסה גדושה וחגיגית, הכוללת ארבעה דיסקים – המחולקים לפי תקופות - עמוסים בבי-סיידז וקטעים נדירים.

חלק גדול מהשירים בקופסה הזאת יצאו קודם לכן, בפורמטים שונים, אבל זאת הפעם הראשונה שהקיור משחררים אסופה כל כך רצינית ומלאה של החומרים החוץ-אלבומיים שלהם. חוץ מזה, שמעתי שהקופסה מכילה חוברת מרהיבה מלאה בתמונות נדירות ובאנקדוטות פרי עטו של סמית, שלמרבה הצער לא זכיתי לראות (דיסקי פרומו צרובים, אתם יודעים איך זה).

הדיסק המוצלח ביותר בין הארבעה הוא הראשון, המלווה את הקיור מהסינגל הראשון שלהם (הסינגל הראשון של הלהקה, "Killing an Arab" מ-78' מיוצג כאן על ידי הבי-סייד המעולה לא פחות שלו, "10:15 Saturday Night") ועד 87'. אבל זה כנראה עניין של טעם, והחלוקה הכרונולוגית של ארבעת הדיסקים יסייעו למעריץ הקיור למצוא בקלות את הדיסק האהוב עליו, זה &

אם לא הייתי מכירה את ג'ייסון פירס, עוד הייתי חושדת שסאגת האוספים המתמשכת והכמעט אינסופית של ספיריצ'ואלייזד נועדה לעשות כסף קל על חשבון קטעים ישנים, אבל לאור המזג של פירס, אין ספק שטייקים חלופיים, ארוכים כאורך הגלות, נמרחים ואינסטרומנטליים אם אפשר, עושים לו את זה. אם חברת התקליטים היתה מרשה לו, כל התקליטים שלו היו נשמעים ככה. מכיוון שבאלבום אולפן רשמי הוא כנראה נדרש למידה של איפוק, אין ספק שהוא מתענג על החופש שאוספים כגון אלה מעניקים לו.

שנה אחרי “Volume 1 – The Complete Works “, שהכיל כמות מכובדת של סינגלים, בי-סיידז וקטעים נדירים של הלהקה מהמחצית הראשונה של שנות התשעים, יוצא “Volume 2 – The Complete Works “, שעושה את אותה עבודה יסודית על החלק השני של הקריירה של ספיריצ'ואלייזד.

האוסף הכפול החדש מכיל שפע של גירסאות אינסטרומנטליות, גירסאות בהופעה חיה ועוד כל מיני גירסאות לחומרים של הלהקה ממחצית שנות התשעים עד עצם היום הזה, מה שאומר שהוא מתמקד בעיקר בשירים מתקופת “Ladies And Gentlemen We Are Floating In Space” - אחד האלבומים הבריטיים המרכזיים ש