כותבים, סיפור אהבה

ניתן להתחיל את הביקורת הזו בניתוח ספרותי, ומחברת הספר הנידון השאירה בתוכו די והותר קצות חוט פרומים על מנת להקל על תהליך התרת הסבך: בספרה השני של ניקול קראוס, "תולדות האהבה", שיצא עכשיו בשפה העברית בתרגומו המהוקצע אך הדומיננטי מדי של שאול לוין (הראשון שלה עדיין לא זכה לכבוד), יש אינספור מראי מקום, ציטוטים ואזכורים של יצירות מופת וסופרים, ושלל כלים טכניים מובהקים שאפשר לעמוד עליהם ולפרשם במגוון צורות, ולתהות על "למה התכוון המשורר". בניתוח כזה יהיו דברים טובים רבים להגיד על הספר, למשל שהוא תפור בווירטואוזיות, טלאי על טלאי, עד שנוצרת שמיכת טלאים חמימה ונוחה להתכרבל בה, או שהוא עוסק בשאלות הרות גורל כמו המטאפיזיות של המילה הכתובה ושל הרגש שנבנה עליה. יהיו גם דברים רעים להגיד עליו, למשל שהסוף שלו מתקתק מדי ומשאיר טעם מעט רע בפה, או שהסגנון המתגמגם והקטוע שלו נעשה סימן הכר חשוד של כל ספר שנכתב על ידי סופר מהסצנה הספרותית הצעירה שקראוס משתייכת אליה, עד שנדמה שההשפעה ההדדית של חברי הגילדה הזו היא מעט הרסנית. אבל גדולתו של הספר היא שהוא דורש טיפול אחר, כזה שבו אפילו המבקר האנליטי ביותר זונח לרגע את הכלים האינטלקטואלים שצבר בעמל רב ונותן לעצמו פשוט לספוג ולהרגיש. הספר רחוק מלהיות ספר מושלם, אך יש דבר-מה מאד שלם ובשל ביכולת הכתיבה של קראוס, שמאפשרת לרגעים ארוכים מאד התמסרות מנטאלית משוחררת ומענגת.

הדמות הראשית בספר היא בעצם דמותו של ספר הנקרא אף הוא "תולדות האהבה", שמשמש כצומת מרכזי וסואן שבו חולפים סיפוריהן של שאר הדמויות ושבעזרתו, בסופו של דבר, תצטלבנה דרכיהן. הספר נכתב על ידי ליאו גורסקי לאהובתו אלמה, בפולין שעל סף מלחמת העולם השנייה, ועל שמה נקראות כל הדמויות הנשיות בו; היא למעשה "כל נערה וכל אישה שמישהו אהב אי פעם" אבל גם "מישהי ממש" בה היה המחבר מאוהב. המלחמה והחיים מפרידים בין זוג האוהבים בברוטליות, ושנים אחר כך ליאו מוצא את עצמו מהגר מזדקן ובודד בניו-יורק, שחי את חייו העלובים בחשש שאיש לא יידע כשהוא ימות, כשהוא מרגיש ש"המילים הכזיבו אותו", ובמעקב אחר בנו, שלא מכיר אותו והפך לסופר אמריקאי מפורסם.

אלמה זינגר, שהתייתמה מאביה בגיל 7, קרויה על שמה של גיבורת הספר, כיוון שאביה נתן אותו במתנה לאמה לפני נישואיהם. באותה ניו-יורק שבה חי ליאו גורסקי, היא חיה עם אמה, מתרגמת אלמנה, ועם אחיה, המכונה ציפור, שמשוכנע שהוא אחד מל"ו צדיקים ועתיד להיות המשיח. אלמה בעלת הזהות האתנית השסועה, מנסה למצוא לאמה שידוך שיציל אותה מהבדידות, ובד בבד, כיוון שאמה טוענת ש"זה לא בסדר להסתובב בעולם בלי לדעת מאיפה הכל התחיל" היא מתעניינת בחקר מאובנים ובגנאולוגיה שלה. עד מהרה יתברר שהנקודה בה הכל התחיל היא הנקודה בה נכתב הספר "תולדות האהבה"; חיפושיו הנואשים של ליאו אחר בנו ואחר ספרו יצטלבו עם חיפושה של אלמה אחר אהבה לאמה, ובמפגש זה יוצרת קראוס ספר מתח על אהבה, שסודו מתגלה טפח פה וטפח שם מקרעי מחשבה מתודעתם של ליאו, אלמה וציפור.

כמעט כל הדמויות בספר עוסקות בכתיבה, בסגנונות מרובים ולמטרות שונות: ליאו הסופר מחפש מילים כדי לספר את חייו ולתאר את העולם כי "החיים בעולם לא מתואר הם בודדים מדי", אלמה כותבת ספר הנקרא "כיצד לשרוד בטבע" וציפור כותב יומן הזוי ומשעשע. המילה הכתובה אינה רק אמצעי של הסופרת ושל הדמויות, אלא היא, ממש כמו הספר בתוך הספר, דמות של ממש, בעלת נוכחות רב-רובדית. ליאו יצר את דמויות ספרו מתוך המציאות, אך עתה חייו נשענים על קיומן של דמויותיו. הוא מנסה "לקבור משפטים תחת ערמת זבל" וחי עם נוכחות פיזית גדושה של "האמת" בדירתו. אלמה חוששת שאמה מאבדת מילים, ולא תוכל להשתמש בהן יותר, כיוון שדפי המילון בו היא משתמשת נושרים, והיא מתפעלת מהדואר, כמשהו המאפשר את תנועתן של המילים. המילה בספר היא משהו חי ונושם, מוחשי וגשמי, היוצר היחיד של משמעות בעולם של מקריות מוחלטת. הדבר היחיד המחבר את הדמויות ואשר יביא לפתרון חייהן, ולפתרון התעלומה עבור הקורא, הוא עובדת היותן יצורים כותבים.

הספר מפותל לעיתים עד כדי קשיי התמצאות במבוך שקראוס יוצרת, אבל כמעט מכל דף נשפכת אהבתה האמיתית של קראוס למילים ולכתיבה ותקוותה (שמתגשמת) לעורר בקורא את האהבה לדמויות שיצרה. זו מטרה נעלה, שנשכחת פעמים רבות מדי בדרך המוערכת יותר להבנה שכלית של יצירות ספרותיות. יכולתה של קראוס לגרום למילים ללחוץ על הכפתורים הנכונים בלב מעוררת קנאה, ואף שהיא מתמכרת ליכולתה זו והופכת את סיום הספר לדביק מדי, נותרת מרבית חווית הקריאה בספר עוצמתית ומהממת.

ניקול קראוס, "תולדות האהבה" (הוצאת מחברות לספרות), מאנגלית: שאול לוין