טקסט ותמונה, תמונה וטקסט

וארז הלוי עם ידיים מאחורי העורף, עטוף במתי כספי של שנות שמונים; "הפקה מוסיקלית, עיבודים ונגינה בכל הכלים", בתוך העטיפה.
איפה אתה מתי כספי של שנות השמונים? עם השני של מאיר בנאי והראשון של ריקי גל בתקופה של הנעליים הצהובות.
איפה אתן נעליים צהובות שמנסות להספיק עיבודים מוזיקליים?

וארז הלוי הגיע משום מקום.
חריקות מעברי האקורדים ב"הלילה", שיר הנושא, כל כך טבעיות עד שפעם החלטתי: חריקות מסוג זה אינן אלה טייפ ערוץ נוסף בשביל הטבעיות. מחשבה נוחה לכל הצדדים, לתמימים ולסקפטיים. שיהיה.

וארז הלוי של אז, עם ידיים מאחורי העורף, שבוי תמים. פעם עם ח' פעם בלי. תבנית "משבר התקליט השני" אורבת לו והמציאות משועתקת אליה. שפה מייצרת מציאות; "משבר התקליט השני", חזק ממנו, מסתובב בחלל העולם, מייצר אין ברירה וארז הלוי לא יודע. עכשיו הוא יודע (איזה ירח).

ונשאלת השאלה: איפה אתה הזמר הראשון (בעולם) שתקליטו השני לא הצליח? אידיוט, למה לא רשמת פטנט, דמות ב"רצועה", או לכל הפחות הפכת מדד מניות; והיום, על פי מדד "תל אביב מאה" ככה וככה, "משבר התקליט השני", לעומת זאת, הצביע על ככה בלי ככה (והדאו ג'ונס? שיזדיין הדאו ג'ונס, שתיתי איתו קפה אתמול, עם דאו ג'ונס. כל הזמן אמר לי "אולי תכתוב על זה, ועל זה, ועל זה". אמרתי לו שאני רוצה לכתוב על כל אלה שאומרים לי "תכתוב על זה", וגם את זה הוא לא הבין. דאו ג'ונס, נו).

וארז הלוי דווקא כן היה מצליח בכוכב נולד, יודעי הכל דבר היו אומרים שהוא מושפע מיהודה סעדו שמושפע מעמיר בניון שמושפע מארז הלוי.


ארז הלוי, "הלילה", 1983