נערה ממש זהב

כמה מכוערת התנשאותו של שי גולדן כלפי ז'אנר הסלבריטאות החדשה המתפתחת בטלוויזיה, כפי שהופיע הפעם – פעם נוספת - תחת הכותרת "מיס נובאדי". על מה כל המהומה? על כך שאחת, נינט טייב, פילסה את דרכה לצמרת הסלבריטאות באמצעות הופעה בטלוויזיה. עד כדי כך מזלזל גולדן באותה נערה, שמצא לנכון להחמיא לה דווקא על "עממיותה הכובשת" ולנבא לה עתיד שכנראה הולם אותה יותר: פקידת דואר. שהרי למה עוד יכולה נערת פרברים לשאוף ממעמקיה הפרובינציאליים של קרית גת? מה לה ול-15 דקות התהילה השמורות לדוגמני השער של "רייטינג"?

כוכבנותה הנוכחית של טייב לא הוגשה לה על מגש של כסף. היא התחילה לשיר כבר בגיל שש בגיל 13 השתתפה בג'ינגל לרדיו המקומי בקרית גת. הנה, גם נינט במתחככות. אם היתה עושה את זה בתל אביב, סביר להניח שהבחורה כבר היתה סיפור הצלחה מהסוג שגולדן מזהה כלגיטימי. אלא שממרומי המרפסת התל אביבית שלו, הוא לא יכול היה לראות כיצד ניסתה לפלס את דרכה אל התהילה. הוא לא ראה כיצד היא מתחככת בגוורדיה המקומית של קרית גת, וגם לא את דמעות האכזבה כשלמדה על בשרה כי עיירת מולדתה איננה המקפצה שמתאימה לשאיפותיה. כדי לזכות במעמד הסלב, היה עליה להפעיל תושייה אסרטיבית יותר - להשתתף במבחנים יחד עם אלפי סלב-וונאביז אחרים, לעבור שני אודישנים, ורק אז לשיר אל מול פני האומה.

גולדן בוודאי היה מעריך אותה יותר אילו במקום מאמצים מקצועיים מסוג זה היתה מתפלשת קודם כמה שנים בביצה התל אביבית. ממלצרת במקומות הנכונים, מתבזה עם האנשים הלא נכונים, ממחזרת פרובוקציות זולות, ורק אז, אם בכלל, מישהו היה טורח גם לגלות שהיא מוכשרת. כישרון הוא רק מוצר לוואי של סלביות. קודם תתפשטי על השער של "רייטינג" (סוג של מקומון תל אביבי), ורק אחר כך תפתחי את הפה ותוכיחי כמה את מוכשרת. רק באווירה השכונתית והרכילותית של העיר הגדולה מזהה גולדן סף כניסה מינימלי לפנתאון הנצח של מועדון הסלבים הנכסף. על פי ההגיון הזה, לתושבי הפריפריה, שנמצאים הרחק מטווח מציצנותו של גולדן, לא מגיעה דריסת רגל בגן העדן הזה. כוכבנות היא עניין של גיאוגרפיה, ונינט בזבזה את הזיעה שלה על העיר הלא נכונה. נינט היא נובאדי משום שאינה גרה בתל אביב.

נכון, יש משהו מתסכל באופן שבו הפרו תוכניות טלוויזיה מסוג "כוכב נולד" את הסטטוס קוו המסורתי בתחום הידוענות. הסלב-וונאבי החדש אינו נדרש עוד להיות עסוק עד מעל ראשו בפנים הרכילותיים הקשורים בסלביותו, גם לא לכתת רגליו מהפקת פיילוט מפוקפקת אחת למשנתה. השער לגן העדן האקסקלוסיבי של הידוענים נפרץ, ומעכשיו כל מי שרוצה יכול לגשת אל המבחנים ולהוכיח את כשרונו הרבה לפני שמישהו שמע עליו. מה יותר דמוקרטי מהשתתפות בתוכנית טלוויזיה פתוחה לכולם, שמציבה תנאים בסיסיים כמו כישרון? לא בכדי הפכו תוכניות אלו לשופרן של תושבי הפריפריה, המרוחקים קילומטרים רבים מכוס האספרסו של שי גולדן, ולכן בלתי ראויים להיקרא סאמבדי. ביקשתם צמצום פערים בין מרכז לפריפריה? הנה, קיבלתם.

דווקא הסטריליות הרכילותית, שמגובה בדרישות מקצועיות, העלתה את הסטנדרטים הנדרשים מפרחי התהילה המתהווים. נינט טייב הרוויחה את 15 הדקות שלה ביושר, בזכות כישרון נטו. בלי התחנפויות, בלי התחככויות, בלי חבר מביא חבר. היא נגעה בלבבות ההמונים רק אחרי ששרה, לא לפני כן. היא לא חוללה שערוריות זוטא פאתטיות כדי שיכתבו עליה. כותבים עליה משום שהיא סלב שצמח מלמטה, לאחר שעברה את האודישן של המדינה בפריים טיים וזכתה בהערצתו המוכחת של הקהל. ואם זוהי איננה סלביות לגיטימית, אז מה כן.