טיפס על האוברסט

קונר אוברסט מוציא יותר מדי אלבומים. עברו רק 9 חודשים מאז אלבום הסולו שנשא את שמו והשתחרר מהכינוי "ברייט אייז" ואפילו פחות זמן מאז האי-פי "Gentleman's Pact". לפני זה היו לו חמישים אלף ריליסים תחת השם ברייט אייז או להקות אחרות ולמרות שמדובר בחתיכת מוזיקאי מוכשר, זה יהיה שקר להגיד שכל מה שהוציא בחייו היה שווה פרסום - במיוחד כשיש לך כזה קטלוג מפואר של אלבומים כמו "Letting Off The Happiness", "Lifted" או "I'm Wide Awake It's Morning" שיכול גם בלי שירים סתמיים. אוברסט צריך ללמוד למיין, להתאפק ולהשאיר כמה קטעים באולפן. שלא ידאג, כשהוא ימות יהיה כבר מישהו שידאג להוציא אותם לאור ולדפוק עליהם מכה.

אם היה בעולם האינדי משהו מקביל למועדון המיקי-מאוס, קונר אוברסט בטוח היה משתתף בו. מדובר באיש שמאז ילדותו - ואנחנו מדברים על גיל 13, 14 ו-15 - חובק על ידי הסצנה, הפך לכוכב של השוליים וטופח על ידי עיתונאי המוזיקה. האמת, בצדק. אני לא חושב שיש הרבה ילדים מוכשרים כמו שהוא היה ודוגרי, הוא עד היום לא הצליח לשחזר את הגאונות שנמצאת באלבומים הראשונים של ברייט אייז. אוברסט כבר הפך להיות ההגדרה של מוזיקת אינדי; אין חובב אינדי של מחזיק בכמה אלבומים שלו; אין חובבת אינדי שלא חלמה שאחד השירים שלו נכתבו עליה. קונר אוברסט הוא כבר כל כך אינדי, שזה הכי לא אינדי להיות בקטע שלו. למישהו כמוהו, שמפוצץ בערכים, אידיאולוגיות ורצון להשפיע, אלו חדשות נוראיות וכנראה בגלל זה "Outer South", האלבום החדש שלו ושל ה-Mystic Valley Band מנסה בכוח לסובב את הגלגל אחורה, להוכיח שאוברסט לא מרוכז בעצמו, שהוא עדיין רק רוצה לעשות מוזיקה עם חברים ולמחוק את הכאב.

באלבומים הראשונים של ברייט אייז הקסם נבע מלא מעט אלמנטים. בתור התחלה, היו לו את הטקסטים הכי כאובים, מפורטים ופתוחים שיש; חוברת האלבום היתה בעובי של ספר ומלאה במחשבות של נער שיודע לבטא את עצמו כמו סופר מלומד בן 90. בנוסף, המוזיקה היתה מגה-לואו-פיי, חסרת ליטוש ונטולת יומרות. אם שני אלו לא מספיקים, אז גם תמיד היתה את הרגשת ה"ביחד" שכל כך אפיינה את ברייט אייז - היו מלא אנשים באולפן, לפעמים הם צעקו ברקע, לעיתים הם ליוו בשירה. מאז, באופן טבעי אוברסט התפתח, למד דבר או שניים על הקלטת מוזיקה וגם - וזה לקח יותר זמן מהשאר - הבין שזה מעט מוזר להמשיך לבכות כל היום כשאתה חתיכת הצלחה. ב-"Outer South" אוברסט רצה לשחזר את העבר. הוא ידע שלפנות ללואו-פיי שוב יהיה מוזר ושאף אחד לא יאמין לו אם הוא יתבכיין בלי סוף, אז הוא פנה אל הדבר השלישי, הרגשת ה"ביחד". במקום לשים את עצמו במרכז, הוא הוסיף את הלהקה (שגם ניגנה איתו באלבום הקודם) לעטיפת האלבום, ויותר מזה, נתן לשלושה מהם לכתוב ולשיר בשישה שירים באלבום ולרביעי לשיר באחד מהקטעים. הבעיה היא, שאף אחד מאלו לא ממש יודע לשיר או לכתוב - בטח שלא ברמה של אוברסט - ויצא ששבעה שירים מתוך שישה עשר הם כאלו שבא לך להעביר. זו לא הבעיה היחידה של ה"ביחד" המדומה הזה, שכן בעבר, השירה של האחרים אף פעם לא היתה במרכז והרגישה ספונטנית פי מיליון. בקיצור, הניסיון הזה נכשל ונשארנו עם תשעה שירים של אוברסט שרק שישה מהם באמת מוצלחים. אם אתם מתעקשים להחמיא, אפשר לקרוא ל"Outer South" אי-פי טוב עם הרבה ליכלוך בין השירים.

עד היום, כל האלבומים של אוברסט - גם הפחות טובים שבהם - היו שלמים. הובן למה כל השירים נדחפו על פלסטיק אחד ומה הקשר והזרימה בין הקטעים. כשאוברסט רצה להוציא כל מני הקלטות במפוזר, הוא זרק אותם כסינגלים, או באוספי בי-סיידים והקלטות נדירות. ב-"Outer South" זו הפעם הראשונה שהוא פישל במובן הזה. כל שיר פה מרגיש לא במקומו ליד השני ואין אף רצף שעושה הגיון.

אחרי נסיון לשים את עצמו במרכז, לנטוש את הכינויים, את החברים הישנים שניגנו איתו באין ספור פרויקטים ולפתוח בדרך עצמאית, אוברסט הבין שהוא צריך להיות חלק מקולקטיב - גם על נייר וגם באולפן - חבל רק שהוא בחר ב-Mystic Valley Band ללוות אותו בשני האלבומים האחרונים (עם דגש על הנוכחי, הקודם היה מוצלח בהרבה, כנראה כי חברי הלהקה השונים לא שרו וכתבו). בין כל האנשים שעבד איתם במהלך השנים, אני יכול רק לפנטז על איזה פרויקטים הוא יכול להרים: הרכב רוק ששם בחזית אותו ואת טים קאשר (מקרסיב וגוד לייף); להקה שמכילה אותו, את אם. וורד ואת ג'ני לואיס; איחוד של להקת האימו המדהימה Desaparecidos שעמד בראשה; איחוד היסטורי בינו לבין בנו אזורי ריי ועוד ועוד ועוד. ככל שעובר הזמן ואוברסט לא מצטרף לפרויקט שכזה או מאחד הברקה מהעבר, אני מתחיל לפחד שהאיש נהנה להיצמד למוזיקאים מוכשרים ש"יודעים את העבודה" אבל לא מצליחים למשוך את תשומת הלב ממנו או להעפיל עליו בשום צורה. כאילו שהוא מפחד להפסיק להיות ילד הפלא של האלטרנטיב - והפחד הזה, הוא שוב, הכי לא אינדי.


*קונר אוברסט והמיסטיק ואלי בנד, "Outer South"
(Merge Records)