האם אתם מנוסים?

"ג'ימי הנדריקס של דורנו" – כך תיארה מארי אן הובס, שדרנית התוכנית "Experimental" של רדיו1 של הבי.בי.סי, את חשיבותו של פליינג לוטוס, שאלבומו החדש, "Cosmogramma", יצא בתחילת החודש. זו אינה סתם מחמאה ריקה שנועדה למתג את אחד המוזיקאים הכי מושמעים בתוכנית שלה. כי כשם שהנדריקס לקח את נגינת הגיטרה כפי שהיתה מוכרת עד אז, ערבב אותה עם טכניקות מחוספסות ו"לא נכונות" (כשימוש בפידבק, פאזז וטרבל מוגזם), ובווירטואוזיות פורצת דרך יצר סאונד וגרוב שטרם נשמע כמותם, כך נראה שפליינג לוטוס הולך לעשות לעולם שבין ההיפ-הופ לאלקטרוניקה, כשהוא מצית את הדמיון של מאזינים צעירים וותיקי תעשיית המוזיקה כאחד.

"Cosmogramma", אלבומו השלישי של פליי-לו (השני תחת הלייבל Warp), מוצא את סטיב אליסון הקליפורני, בן 26 בלבד, כמי שמכהן כבר כדמות דומיננטית בחוד החנית של הצייטגייסט המוזיקלי. ההיצע עליו היה אמון עד כה – שני אלבומיו הראשונים ("1983" העדין מ-2006 ו"Los Angeles" האפל ואגרסיבי יותר מ-2008), הסינגלים, הרמיקסים והמיני אלבומים שהמשיך לטפטף, הלייבל הצעיר Brainfeeder שהקים ושבאמצעותו הוא מטפח את חבריו – יצר הד נרחב אצל מפיקים מרחבי העולם, שעסוקים מאז בניסיונות מוצלחים יותר ופחות של צעידה בעקבותיו.

אך בעוד שני אלבומיו הקודמים, על כל חדשנותם ושונותם, עדיין היו נעוצים במובהק בהיפ-הופ שממנו צמח, "קוסמוגראמה" החדש הוא כבר פרישת כנפיים הרחק מעבר לתוואי המוכר. לא עוד נבירה מיקרוסקופית בביטים קצרים שמנסים לאתגר את כוח הכבידה, אלא יצירה קונספטואלית ושאפתנית – "אופרת חלל" כהגדרתו – שעל אף 17 הרצועות להן היא מחולקת, נועדה, ממש כאלבומי הקונספט של פעם, להישמע כיחידה אחת.

שורת האורחים שבאלבום כבר מלמדת על רוחב היריעה ושאיפותיו של אליסון, והיא כוללת את נגנית הנבל רבקה ראף; את Thundercat שמפליא על הבס; את בן-דודו של אליסון, סקסופוניסט הג'ז ראבי קולטריין (בנה של אליס קולטריין); וברנש מוכר מעט בשם טום יורק, שמפציע ב"And the World Laughs with You" – שיר שמאבד את רוב חיוניותו אם מנתקים אותו מתוך היצירה השלמה. גם תרומותיהם של האורחים נעות בין קדמת הבמה להיבלעות בים הצלילים שמסביבם, ללא היררכיה שמבדילה בבירור בין צלילי אנוש לסימפולים שמקורם מכל הבא ליד (הפליק-פלוק של משחק פינג פונג, טרטור מנוע, צלילי מחשב או תזמורים של כלי מיתר).

הדינאמיקה הפנימית המורכבת הזו - שמחברת ללא מאמץ בין גבוה לנמוך, בין צלילים יפים לרועשים, בין רגעים דחוסים לאווריריים, בין איטיים להיפראקטיביים - היא בדיוק זו שיוצרת אלבום שלם, מקורי ומאתגר. כזה שדורש התגברות על הדיס-אוריינטציה שעלולה להיווצר משמיעה חלקית או שטחית, ושעושרו הפנימי רק הולך ומתגלה עם השמיעות החוזרות.

"קוסמוגראמה" הוא צעד אמיץ של פליי-לו, שלוקח אותו מחוץ למגרש המשחקים שהוא עצמו יצר, אל תוך העולם הרחב והעמוק של המוזיקה השחורה. קצוות שונים - הג'ז הקוסמי של סאן רא, החללית של פאנקדליק, או הטכנו הגלקטי של דרקסיה ומאד מייק בנקס – מתחברים תחת קוסמולוגיה אחת שקושרת בין האדם, הכוכבים וה-Fאנק. לא בדיוק האלבום ה"נעים" לשים ברקע, "קוסמוגראמה" הוא מפגן מרתק של שפה ייחודית, בדיוק ברגע ההתפתחות שבו היא אוזרת מספיק ביטחון עצמי כדי לבדוק את גבולות יכולותיה. זהו מפגן שדורש האזנה קשובה ואקטיבית, אך באותה מידה הוא מתגמל למדי עבור מי שנכון להיסחף בתוכו.