"אופתע מאד אם לא אגיע לישראל בקיץ הבא": ראיון עם מובי

מובי מכיר היטב את הביקוש הרב שיש למוזיקה שלו בסרטי קולנוע, ואם הוא עצמו אינו מכיר אותה – רואה החשבון שלו עושה זאת במקומו: בקריירה הארוכה שלו כיכבו שיריו בעשרות סרטים (כמו גם בפרסומות) וכך היה אמור להיות גם בסרט "שלושת הימים הבאים" בכיכובו של ראסל קרואו ובהשתתפותה של מורן אטיאס. אלא שאז, במאי הסרט פול האגיס (במאי "התרסקות" זוכה האוסקר), החליט לנצל את החברות הוותיקה עם מובי ולבקש ממנו את המוזיקה שלו, אבל אחרת:

"פול הקשיב למוזיקה מהאלבום האחרון שלו, 'Wait For Me', ותכנן לבקש ממני להשתמש בשירים מתוכו, אבל הסברתי לו שכשהסרט ייצא – יעברו שנה וחצי מאז שהאלבום יצא וזה יישמע קצת ישן", מסביר מובי בראיון בלעדי לוואלה! תרבות לרגל צאת הסרט בישראל. "המזל הוא שיש לי כ-5,000 קטעי מוזיקה שלא שחררתי ונתתי את חלקה לפול והמוזיקאי דני אלפמן המשיך את העבודה, לצד שני שירים מהאלבום האחרון שנמצאים בסרט".

"במשך השנים הייתי בר מזל ועשיתי הרבה מוזיקה להרבה סרטים שונים, בין השאר לבמאים כמו דני בויל ואוליבר סטון, והגעתי למסקנה שאין הבדל, כי אני אוהב לכתוב עבור סרטים בעלי אווירה חשוכה ואפלה, שמתאימה למוזיקה שאני עושה. בוא נגיד שאני לא ממש טוב בלכתוב מוזיקה לקומדיות רומנטיות".

"מאד. זה סרט אקשן חכם, סרט מרתק וגם אקשן טוב. פול הוא כותב מדהים ובמאי מעולה, ויצא לו סרט הוליוודי. אתה בטח יודע כמה זה נדיר".

"כן, אני חושב שבגלל שהסרטים יקרים מאד, כשאנשים מסיימים את הסרט, הם עושים בחירות שמרניות מאוד כמו עיבודים תזמורתיים משעממים או עוד להיט רדיו מוכר. אני אומר 'פוצצתם כל כך הרבה כסף על אקשן – נסו משהו מקורי יותר במקום לזרוק כמה שירי פופ שיעשו את הסרט מסחרי יותר'. קח לדוגמה את הסרטים של דיוויד לינץ', או "בלייד ראנר" או "הסנדק". המוזיקה היא ממש דמות בסרט".

"'אפוקליפסה עכשיו'. זה סרט אפל ומלא עוצמה והמוזיקה בו מושלמת. אני יודע שגם אם אני הייתי כותב את המוזיקה, זה לא היה יוצא טוב יותר. כיום אני מת על טקאשי קיטאנו והייתי מאוד שמח לעבוד איתו".

"אני לא מדבר יפנית. אני חושב שהתקשורת איתו תהיה מעט קשה".

עם כל הכבוד לקולנוע, מובי (ששמו האמיתי הוא ריצ'רד מלוויל הל ולא להאמין – הוא כבר בן 45) הוא קודם כל מוזיקאי ואחד המצליחים שבהם, האיש שבזכות אלבומים כמו "Play" ו-"18" הציף את עולם המוזיקה בעשרות להיטים שמשלבים בין אהבתו הגדולה למוזיקה אלקטרונית על גווניה (האוס, דיסקו ועוד) לנעימות קטלניות בקליטות שלהן. נראה שבשני האלבומים האחרונים שלו, "Wait For Me" ו-"Last Night" שקדם לו, יש מעין סיכום קריירה של המוזיקאי המצליח, על כל צדדיו – "Wait For Me" לקח את הצד הפופי יותר ואילו "Last Night" שיחזר את ימי התום של מובי בסצנה האלקטרונית של ניו יורק.

אלא שמבחינתו של מובי עצמו, הפנים נמצאות בכיוון אחד בלבד: "באופן מדהים, אני אוהב מוזיקה יותר משאהבתי אי פעם", הוא אומר. "כשגדלתי, אהבתי את עולם המוזיקה, אהבתי להקות, מגזינים וצילומים – אהבתי כל דבר שמסביב מוזיקה. היום אני הרבה פחות מעוניין בסיפור מסביב למוזיקה, אלא בעוצמה של המוזיקה עצמה. ככל שהזמן עובר – יש לי יותר כבוד לכוח של המוזיקה כמוזיקה מאשר לכוח שלה כאמנות פופולרית".

"למרות מה שהרבה חושבים, אני ממש לא חושב אחורה וגם לא על האספקט המסחרי של המוזיקה שלי. הדבר היחיד שמעניין אותי כשאני נכנס לאולפן הוא לצאת משם עם משהו שמרגש אותי".

"אני חושב שכמו שאנשים מתלהבים מוירטואוזיות וכישרון, הם גם מתרשמים ממוסר עבודה, מאמנים שנכנסו לסטודיו לכל יום ועבדו – כמו פיקאסו, למשל. אני לא לוקח את עצמי ברצינות יותר מדי, אבל אני חושב שיש לי עבודה מצוינת ואני חושב שאם אני אתמיד בה – אנשים יתחברו למה שיש לי להציע להם".

"אבל אני לא רואה את עצמי כמוזיקאי משפיע".

"מה זה משפיע? להקות כמו רדיוהד, פיקסיז ופייבמנט הן להקות משפיעות, כי מוזיקאים מקשיבים להם. מוזיקאים לא מקשיבים לי. לי מקשיבים אנשים שחוזרים מבואסים מיום עבודה קשה וצריכים מוזיקה להתחבר אליה במצב שכזה".

רגע לפני יום העצמאות האחרון, מובי מצא דרך חביבה למדי להביע את הערכתו לישראל, על ידי כך שבחר באופן אישי בקליפ שיצר במאי ישראלי, נמרוד שפירא, כקליפ הרשמי לשיר הנושא מאלבומו האחרון "Wait For Me", מבין אלפי משתתפים בתחרות פתוחה שיזם.

"מתתי על הקליפ הזה, הוא היה מצחיק, חכם וחד", הוא אומר. "בכלל, יש לי קשר מאד חזק לישראל. יש לי במשפחה קשר לשושלת רבנים אורתודוקסיים ואפילו דוד שגדל בישראל וסיים את חייו כהומלס. מבחינה תרבותית, אני מעריך מאוד את חוש הטעם האמנותי בישראל והרבה דברים ממנה עיצבו את חוש הטעם שלי".

"אנחנו מנסים לארגן הופעה שכזו ממש עכשיו. אני מאוד אופתע אם לא אגיע לישראל בקיץ הבא, אבל אני אהיה חייב להביא איתי משהו".

"אקסטרה קרם שיזוף. בפעם הקודמת שהייתי בתל אביב נשרפתי לגמרי".