מה שהילדים אוהבים 105

בשבועיים שעברו מאז המיקס הקודם קרו המון דברים. המשמעות: אסור לקחת חופש, כי שירים שנשמעו ממש רותחים כשהם יצאו, הופכים בשניה לחדשות של אתמול. מצד שני, יש דברים שהם כל כך מבריקים שאי אפשר לוותר עליהם, ככה שהמדור של השבוע ינסה לשלב את הקטעים המוצלחים ביותר מהשבוע האחרון עם הקלאסיקות של תחילת החודש, כמו למשל השיר הנ"ל שהגיע על האלבום החדש (והמוצלח) של בריטני. מדובר בהמשך ישיר לשרשרת השירים ה"מעניינים" יותר מתוך הקטלוג הלא אחיד של הזמרת הזו - כמו למשל "Toxic" או "Slave 4 U" - ואין ספק שהוא מושפע מההפקות המוצלחות יותר של דיפלו, לצד קשקוש טראשי א-לה וויל-איי-אם, שאיכשהו - אולי כי וויל איי-אם לא באמת פה - מצליח להיות חמוד ממש ובכלל לא מעצבן.

לא ברור לי איך Yelle עדיין נמצאת יחסית בשוליים. היא כבר לגמרי היתה צריכה להפוך לבריטני של צרפת. באלבום החדש שלה ושל הלהקה שנושאת את שמה, "Safari Disco Club", אין שום דבר חוץ מערימות של פופ מטופש ושקים של שמחת חיים.

צ'יילדיש גמבינו הוציא אי.פי להורדה חינמית שיש עליו חמישה שירים באמת מדהימים. דונלד גלובר, האיש מאחורי הגמבינו, לגמרי רציני עם כל הקטע הזה של להיות ראפר לגיטימי וחדשן, ואם הוא ימשיך ככה קריירת המשחק שלו תהפוך לחלק שולי בקורות החיים שלו. ב-"Lights Turned On" הוא הופך ממש לערס - כלומר, יחסית לעצמו - כשהוא מדבר על מסיבות שאחרים לא מוזמנים אליהן, ישבנים של ביצ'ז, סמים ואלכוהול, כשהכל מוגש על ביט מתגבר שהופך ליורודאנס ניינטיזי שמח. סוואג.

שיתוף הפעולה בין Blu לפליינג לוטוס ממשיך עם עוד הפקה חללית של היפ הופ מודל 2011. הביט שבור, הפלואו טס וג'ק דייוי נבלעת בתוך הבלגן הכיפי של פליי-לו כשהיא שרה את הפזמון.

ואם כבר הפקות היפ הופ עדכניות, אז ג'יימי XX הוא, כידוע, השם הכי חם במשחק, ולפי מה שהוא עשה פה ל-Hoodie Allen אפשר להגיד שלגמרי בצדק. אגב, הת'ים של השיר (שהוא טייק של הודי על השיר של גיל סקוט הרון, שגם אותו ג'יימי XX מיקסס באלבום רמיקסים שלם למשורר הספוקן וורד), מקביל לזה של ג'יימס מרפי ב-"New York I Love You", אבל לא מצליח להפעיל אחוז מהרגשות שיש בשיר של LCD סאונדסיסטם. נו טוב, אי אפשר הכל.

בזמן שקניה ווסט הקליט את יצירת המופת שלו משנה שעברה, ליל' וויין היה בכלא ולא היה יכול להשתתף בחגיגה. קניה בזמנו התייחס לכמה שזה מבאס אותו, ועכשיו הוא מצא איך לתקן את זה - בקרוב יגיע רימיקס רשמי ל-"All Of The Lights" עם הופעות אורח של וויזי, דרייק וביג שון. בינתיים, דלף הדמו של הרימיקס הזה - שהוא עדיין בלי הבית של ווסט - וכבר אפשר להבין כמה שוויזי היה יכול להוסיף ל-"My Beautiful Dark Twisted Fantasy" ולהפוך אותו אפילו ליותר מושלם ממה שהיה. קחו ציטוט בשביל להבין על מה אני מדבר: "היא אוכלת אותי, יש לה טעם יקר".

האלבום החדש של סנופ דוג דלף לפני יומיים, קוראים לו "Doggumentary" והוא אמור להיות ההמשך של אלבום הבכורה של סנופ, "Doggystyle" (שבקלות נכנס לטופ-5 של אלבומי ההיפ-הופ הטובים בכל הזמנים). מכמה שמיעות ראשונות לא מדובר בריליס מרשים במיוחד, בטח לא אחד ברמה של ההוא, אבל כשדווין דה דוד בפנים האווירה תמיד בשמיים. זה גם מסביר למה כשסנופ לידו, הוא מוציא הצהרות כמו "אני לא צריך אף כלבה". כאילו, זה גיי, אבל זה כל כך נכון.

ג'ורג'י פרינגל זרקה עלינו עוד דמו, אבל הוא כל כך יפה שאפשר לקרוא לו "גרסה סופית" ולקוות שכלום לא הולך להשתנות בו. בקטעים האחרונים שג'ורג'ינה הוציאה היא קצת נטשה את ההיפ הופ ואת הניסיון להיות הגרסה הנשית של מייק סקינר , והתמסרה לאהבה השנייה שלה - כל מה שג'יימס מרפי יכול היה לגעת בו, אבל לא. אני בעד - לא כי אני בטוח במאה אחוז שזו הדרך הנכונה בשביל פרינגל, אלא יותר כי הבחורה הזו כל כך יפה ומגניבה שמותר לה לעשות הכל.

שימו לב לשם הלהקה. אני יכול להישבע שיש שם מספר טלפון של רשת סלקום. או לפחות של מישהו שהיה בסלקום ואז עשה ניוד מספרים כי הפרסומות שסובבות הוויה ישראלית מגעילה ומוזיקה מקומית סוג ז' עשו לו בחילה (וכן, אני מדבר על עצמי). אבל "הוא לא רצה שיר אהבה" הוא בכלל לא קטע מקומי. אני רוצה להגיד שהוא טוב מדי בשביל להיות משהו מכאן, אבל עוצר את עצמי. "הוא לא רצה שיר אהבה" הוא שיר אהבה ממש מוצלח שקצת נשמע כמו דה נייף, אבל עם הפקה טיפה יותר עכשווית. ולצערי, "עכשווי" ו"מקומי" בדרך כלל לא הולך ביחד.

נדמה לי ש-Dead Gaze לא יצליחו לעולם לשחזר את שיר הפריצה שלהם, "Take Me Home Or I'll Die Alone", אבל כמות הדחיסות והאפקטים שיש בשיר הזה מוכיחים שהם לפחות מנסים.

בניגוד ל-Dead Gaze, קולראנינגס מצליח להמשיך הלאה מהקטע המצמרר "When I Got High With You" ולנסות מלא דברים אחרים - כמו למשל את שיר הרוקנרול הזה שעובר בהצלחה בין סרף לשוגייז, כאילו שמדובר בדבר הכי מובן בעולם.

קאלטס הוציאו מספר שירים מעולים בשנה שעברה, אבל 2011 הולכת להיות השנה שלהם. עוד לא ברור מתי בדיוק האלבום המלא שלהם יגיע, אבל כשזה יגיע בטח יהיה בו אינדי-פופ שמח לצד שירי פיל ספקטור מרגשים כמו האחד הנ"ל, שיצא רק ביום שני וכבר ברור שייכנס לרשימת שירי השנה שלי.

ארקטיק מאנקיז איבדו את זה. האלבום השלישי שלהם כבר בישר על כך, אבל הסינגל החדש שלהם הוא אסון שעדיף לא להרחיב עליו במילים. מזל שברקע אלכס טרנר, הסולן של הלהקה, ממשיך להשתתף בפרויקטים שונים, כמו למשל בפסקול החדש לסרט "Submarine", שלוקח את טרנר לעולם שקט ומלנכולי בדרך הטובה ביותר שאפשר. השאלה היא איפה כל הכישרון הזה היה כשהקופים הקליטו את הסינגל המזעזע שלהם.

גם הבכורה של וויז חליפה דלפה בלילה של יום שני, ולמרות שלא הספקתי להעמיק בה אפשר לקלוט כמה וייבים טובים נשפכים ממנה. חליפה הוא הגרסה הפחות חנונית של קיד קאדי ודרייק - הוא שר, מראפרפ, ויוצא מהגבולות הרגילים של ההיפ הופ המסחרי. בשיר הכמעט אקוסטי הזה, הוא שר על שברון לב בדרך הכי אופטימית שיש, וגורם לי להרגיש קצת יותר טוב עם זה שבימינו גם אני טס סולו.

אנימל קולקטיב מוציאים ליין נעליים לצד מיקסטייפ. חלקכם יגידו שהם מוכרים את עצמם. אני אומר שאם הם צריכים למכור את עצמם בשביל שתהיה להם יכולת ליצור קטעים מצוינים כמו הטיזר בן הדקה וחצי שהגיע לפני שבועיים, אז יאללה, שימכרו גם את התחתונים.

ארנ'בי לבן זה הצליל הכי מעניין של השנה, ודה וויקנד הקנדים הם הדבר הכי טוב שהתופעה הזו הביאה עד עכשיו. אפילו דרייק - הקנדי גם הוא - כבר שם לב אליהם. בתחילת השבוע הצמד הזה הוציא מיקסטייפ חינמי שכולו זהב צ'יזי שנשמע כמו הדבר הכי טוב שאי פעם נכנס לסרטי אייטיז דביקים. תורידו אותו ותדמיינו שאתם כל מה שהבחורה שלכם צריכה.