דפוקה בלי ברית

איזו באסה למירה עוואד. אין מי שנדפקת מכל הכיוונים יותר חזק ממנה. מתחת לזהות הלאומית שלה, שבעל כורחה היא חייבת לשאת עמה לכל מקום שהיא הולכת, מסתתרת בסך הכל זמרת מוכשרת, שחקנית, אמן יוצר כמו כל שאר האמנים היוצרים בארץ, ואף מוצלחת מהרבה מהם.

אבל רצה הגורל ומירה היא כל זה, בצירוף התואר ערבייה שהיא גם ישראלית, או ישראלית שהיא גם פלשתינאית. ושוב, מכל זווית שלא תסתכלו על זה, מירה עוואד נדפקת. אם היא ערביה אז היא נדפקת מהצד של הפלשתינאים. אם היא פלשתינאית היא נדפקת מהצד של הישראלים. אם היא ערביה-ישראלית, אז היא נדפקת מהצד של היהודים. בקיצור, מאמי, י'מאמי, נדפקת.

רק ביום ראשון קיבלנו את הידיעה על השתתפותה של מירה, לצד אחינועם ניני, באירוויזיון 2009 כנציגת ישראל. ההחלטה – נכונה או לא, זה לא משנה – לשלוח לאירוויזיון נציגות של "דו-קיום" בתקופה שבה אפילו "קיום" לא מתאפשר לחלק מהאנשים - שלא נדבר על ה"דו" - נעדרת רגישות וטאקט, זה בטוח. הרי בכל תקופה אחרת של רגיעה, היתה מצליחה עוואד לצאת מהסיפור עם מינימום נזק.

אבל יש מלחמה בחוץ, ילדה, ועכשיו נדפקת כבר פעמיים. כי את גם דואגת לשלום אחייך בעזה, אבל גם חיה עם האיום התמידי בתוך גבולות הארץ. ואם זה לא מספיק אז נדפקת, וואחד נדפקת, כי עכשיו לכי תסבירי לאותם אחים שזה מה שאת עושה בזמן שהם מופצצים בעזה. ולכי תסבירי לאלו שמופצצים בדרום, במדינה שלך, שאת דואגת גם להם, כי את דואגת לבני אדם באשר הם, וזו אולי גם הסיבה שהסכמת לייצג אותנו באירוויזיון, כי חשבת שזה יעשה טוב לכולם. אז נחשי מה? נדפקת. כי עכשיו גם אנשים כמו ג'וליאנו מר חמיס, מוחמד בכרי ושאר קולגות שיכולות לדפוק אותך בתעשייה, חושבים שההחלטה שלך דפוקה וקוראים לך לא לשתף פעולה עם מכונת התעמולה של רשות השידור, בשם ישראל. אותה רשות אגב, שכבר דפקה אותך פעם אחת כששחררת שיר בשפה הערבית, שלא עמד בקריטריונים הדפוקים של רשת ג', כי הוא לא בעברית. ואפילו כשההצלחה באירופה דופקת לך בדלת, את נדפקת. נדפקת כי נדפקנו, כי דפקנו, כי נדפוק עד שכולנו נצא דפוקים. איזו באסה להיות מירה עוואד.