פרק ראשון: "חדר משלו"

אני ואחותי אמרנו שיכול להיות שפ?נגי ניסה להתאבד ואח שלי ואמא שלי אמרו שכלב לא יכול להתאבד שזה משהו שרק בני אדם יכולים לעשות. אחותי אמרה שיש את כל הסיפורים האלה עם הלוויתנים שעולים על החוף ואח שלי ואמא שלי שתקו. פ?נגי עוד מנסה להתאושש מזה שהשרשרת שלו נכרכה לו מסביב לצוואר כמה פעמים עד שכמעט התעלף. הוא נח עכשיו ולא עושה יותר מדי. פ?נגי תמיד מסתובב עם השרשרת על הצוואר כשהוא עולה במדרגות הוא מרים אותה עם הפה ומדלג. את השרשרת שמנו לו רק אחרי שאבא עזב. אנחנו לא בטוחים למה הוא עזב ואני בכלל לא בטוח שאני רוצה לכתוב על זה. אמא קנתה לי את היומן הזה אחרי שמירי היועצת הציעה לי ואני הסכמתי שיומן יכול להיות משהו טוב בשבילי. היא אמרה שאני ארשום על דפים את המחשבות שיש לי וככה נוכל להשיג כמה מטרות: לשחרר כעסים ולהבין יותר טוב כל מיני דברים והיא גם אמרה עוד משהו. היא אמרה שזה יהיה רק היומן שלי אבל זה לא נראה לי. נראה לי שהיומן הוא של שנינו כי זה הכל היה הרעיון שלה

אתמול אמא נכנסה לחדר שלי בלי לדפוק ואמרה שהיא תחרים לי את משחק הסגה שלי.

היא אמרה שלא בשביל זה היא הוציאה ארבע מאות חמישים שקל. לא יכול להיות שאני אשחק בו על חשבון שיעורי בית ועבודות. ניסיתי להגיד לה שזה לא בדיוק ככה, שאני לא משחק בו כל כך הרבה. נכון שלפעמים אני עושה הפסקה משיעורים כי אי אפשר להיות מרוכז כל כך הרבה זמן רצוף. אמא לא ענתה. היא ראתה את קופסת השימורים שהסתרתי בפינה ומיד הבנתי שאני בצרות. אני יכול לחסל קופסת שימורים של זיתים באחר צהריים אחד וזה מה שעשיתי באותו יום. זאת אחת הסיבות למה שלחו אותי ליועצת אני חושב. בקופסת שימורים אחת יש בערך מאה זיתים. אבא שלי פעם אמר שבשלושה זיתים יש את כל הויטמינים שיש בביצה אחת. זאת אומרת שאכלתי שלושים ביצים באותו אחר הצהריים. חשבון אני יודע. מאה זיתים סורים דפוקים זה חמישים ביצים וזה שווה שבוע בלי סגה.