ימנית לפרצוף

בעיני רבים, הדימוי הראשון שקופץ לראש כשמדברים על הרב מאיר כהנא, הוא האגרוף הקמוץ, שהיה סמלה של מפלגת כך במרוצת השנים. כך, שחרטה על מצעה את הפיכת המדינה למדינת הלכה ואת רעיון הטרנספר של ערביי ישראל בחרה לייצג עצמה באגרוף צהוב אלים, המופיע על רקע מגן דוד שחור. הרקע לסמל הוא צהוב, ומאזכר במכוון את הטלאי הצהוב – אות הקלון של היהודים בתקופה הנאצית.

לזכותו של האגרוף האלים, ייאמר שהוא קליט, ברור וזכיר. מגוון רבדים בזיכרון הקולקטיבי הישראלי באים בו לידי ביטוי, השימוש הצבעוני שלו מתוחכם וכך גם ניכוס סמלה של התנועה הציונית - מגן הדוד. כמו כן, הסמל מעוצב כך שניתן להשתמש בו במדיות מגוונות - החל מחתימה על מודעות בעיתון, כרוזים וכרזות חוצות. אבל אל לנו לשכוח - מדובר בסמל מניפולטיבי שמשרת תנועה שמסריה רדיקליים ואנטי דמוקרטיים.

כך לא המציאו את הגלגל: השימוש ביד האנושית כסמל הוא שכיח. אך באופן אירוני, הסמל בו בחרה התנועה הימנית פשיסטית מקורו דווקא בקצה השני של המפה הפוליטית. ראשית, כבר ב-1917, בימי מהפכת אוקטובר, מופיעה היד בפרסומים קומוניסטיים רבים, בסגנון סוציאל ריאליסטי, אוחזת בכלי עבודה או נשק. גם במפלגות השמאל הישראלי של שנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת, מוכרים לנו דימויים בסגנון זה. בשנות ה-60 החל השימוש באגרוף הקמוץ כדימוי יחיד, כאחד מסמלי מהפכת הסטודנטים בצרפת (אביב 1968), בתנועות המחאה האמריקאיות בזמן מלחמת וייטנאם, בתנועת ה"פנתרים השחורים" והלוחמים לזכויות האדם ולשוויון. באורח היסטורי, האגרוף הקמוץ שייך דווקא לתנועות השמאל ההומניסטיות.

התנועה הימנית-פאשיסטית למעשה בחרה בסמלן של תנועות שמאל עולמיות המבטאות מאבקים צודקים בחברות דמוקרטיות. לדעתי, כהנא, אמריקאי במוצאו, הכיר את הסמל האמריקני ואימץ אותו ליצירת סימן זיהוי לתנועתו. הסמל האלים והתוקפני של תנועתו מנוגד לתפיסת הסמל המקורי של "הכוח השחור" המייצג את המאבק לשוויון ואחווה. לאחר הירצחו של מנהיג התנועה, השימוש בסמל הלך ופחת, והחליף אותו השימוש הגובר בסיסמאות "כהנא צדק" או "כהנא חי" המצוירות כגרפיטי ומשרתות את המסרים הגזעניים של קומץ לא מבוטל של מאמיניו.

בימים אלו כשמסריו הגזעניים של מייסד התנועה קונים את מקומם במפלגות הימין הקיצוני ובהתנחלויות, חייבים יותר מתמיד להוקיע את הסמל ואת הערכים אותם הוא מייצג.