"אלביס קוסטלו טעה"

את התסריט המוזר שהתרחש החודש בתום הבחירות הכלליות בבריטניה, אפילו ארמנדו יאנוצ'י לא צפה. בהיותו אחד הסאטיריקנים הבולטים בממלכה המאוחדת הוא כתב כל תסריט אפשרי על הפוליטיקה המקומית, אבל גם בחלומותיו האבסורדיים ביותר לא שיער שתקום קואליציה של השמרנים והליברלים-דמוקרטים. "אם הייתי מעז להציג בעבר את האופציה הזו באחת הקומדיות שלי, כולם היו אומרים לי שזו פנטזיה מוקצנת מדי", אומר יאנוצ'י בראיון לוואלה! תרבות. "עם זאת, בניגוד לתומכים רבים של הליברל-דמוקרטים, אני לא זועם על הצעד שלהם. לא היתה להם שום ברירה אחרת, ואני גם חושב שהממשלה הזו תחזיק מעמד הרבה יותר זמן מכפי שכולם חושבים".

ההפסד של הלייבור מחייב את יאנוצ'י לחפש מטרות חדשות לחיצים העוקצניים שלו, וזאת לאחר שמפלגת השמאל פירנסה אותו היטב במשך כעשור וחצי. בתחילה הוא ליגלג על הלייבור ביצירותיו הטלוויזיוניות, ובעיקר "The Thick of It" (השראה ברורה ל"פולישוק"). לאחר מכן הוא עשה זאת ב"בסוד העניינים" ("In The Loop"), העיבוד הקולנועי עטור הפרסים של הסדרה המצליחה, שמגיע השבוע לבתי הקולנוע בישראל. עם זאת, יאנוצ'י אומר שלא יתגעגע לגורדון בראון – "אף פעם אין סיבה להתגעגע לפוליטיקאי שפינה את כיסאו, שהרי המחליפים שלו תמיד ידאגו לספק חומר חדש לבדיחות".

אבל אף שלא יתגעגע לבראון וגם לא לבלייר, בכל זאת נותרו ליאנוצ'י כמה זיכרונות יפים מהם "שופטים בחומרה יתרה את המורשת של שלטון הלייבור", הוא מצהיר. "אחרי הכל, השלטון הזה דאג להעלאת איכות החיים בבריטניה ולהעברת רפורמות חוקתיות רבות. אבל ההיסטוריה לא תשכח להם את הפלישה לעירק, שהיתה מבוססת על מידע מודיעני שקרי לחלוטין, והיא לא תסלח לבלייר על כל הכסף שהוא ביזבז על המלחמה בזמן שהכלכלה הבריטית קרסה ממילא. זה היה החטא הקדמון של הלייבור ומה שהוביל להתמוטטות השלטון שלה".

הפלישה לעירק עומדת גם במרכז "בסוד העניינים", מעין שילוב של "כן, אדוני ראש הממשלה" ושל "ד"ר סטריינג'לאב", הבודק כיצד מתקבלות בממלכה המאוחדות החלטות צבאיות ומדיניות הרות גורל. התשובה: המפתח לכפתור האדום נמצא בידיהם של יועצים אסטרטגיים נכלולים, שרים חסרי אחריות ואנשי צבא נמהרים. יאנוצ'י ביסס את התסריט על תחקיר מעמיק, והדבר שזיעזע אותו יותר מכל היה הגילאים של כמה מקבלי החלטות – "מחריד אותי שהחיים שלנו נמצאים בידיים של ילדים בני 24, חנונים שאפילו אין להם ילדים", הוא מתרעם. "איזה מין דבר זה לשלוח מישהו בן 22, מוכשר ככל שיהיה, לנסח את החוקה העירקית? אדם כה בוסרי יכול לעצב פנים של מדינה? חלק מהצעירים הללו גם חושבים שהעולם זה משחק מחשב, ומתייחסים לנשק בהתאם".

הביקורתיות שבה התייחס יאנוצ'י לקשר האנגלו-אמריקאי שהוביל למלחמה בעירק הלהיב מאוד את התקשורת ואת הקהל באי הבריטי, אבל עוד יותר מכך את המבקרים ואת הממסד בארצות הברית. בהתאם לזאת, יאנוצ'י אף קיבל מועמדות לאוסקר האחרון בקטגוריית התסריט המעובד, שבה ניצח "פרשס" בסופו של דבר. "הרגשתי שם כמו נוכל", הוא משחזר את החוויה, "חשתי כאילו פלשתי למקום שאני לא שייך אליו, כאילו תפסתי למישהו אחר את המקום. אני מניח שזה קטע בריטי מאוד, לבוא לאיזשהו מקום ומיד להתנצל על נוכחותך בו".

לעומת זאת, יאנוצ'י דווקא היה חש בנוח להגיע לישראל. למרות היותו מזוהה עם הצדדים במפה הפוליטית שקוראים להטיל סנקציות על המדינה, יאנוצ'י לא תמך בחרמות של קן לואץ' ושל אלביס קוסטלו. "זו היתה טעות מצדם. הצעדים הללו לא הובילו ולא יובילו לשום דבר", הוא מצהיר. "הרי מה גרם לביטול האפרטהייד? מה הוביל לפירוק ברית המועצות? איך השיגו שלום חלקי בצפון אירלנד? רק בזכות יוזמות חיוביות. הדברים הללו קרו בגלל שאנשים החליטו להיות בעד, לא בגלל שאנשים בחרו להראות שהם נגד – בגלל שאנשים החליטו לדבר, ולא בגלל שאנשים בחרו לעשות ברוגז".

עד שיגיע פיזית לישראל, מקפיד יאנוצ'י להשקיף מרחוק על הנעשה כאן, ואפילו יש לו מושג כללי באיזה כלים היה משתמש לו היה נדרש לכתוב סאטירה על הפוליטיקה הישראלית. "ממה שאני מתרשם, ההתנהלות בישראל מבוססת על השפה, לכל מילה יש חשיבות יתרה, ואסור להגיד אף מילה מיותרת", הוא אומר. "נראה לי גם שהמדינאים בישראל משתמשים בשפה כדי לחפות על חוסר המעש. נתניהו, למשל, מצליח להסוות בעזרת הלשון שלו את העובדה שהוא מושך ומושך את תהליך השלום בלי לעשות כלום".

יאנוצ'י גם מודע לאופטימיות שעוררה בישראל הנוכחות של השמרנים בממשלה והדאגה המסוימת שניצתה בעקבות השותפות עם הליברל-דמוקרטים, אבל הוא מבהיר ששני הגורמים לא באמת משנים – "כפי ש'כן, אדוני ראש הממשלה' ו'בסוד העניינים' מוכיחים, הפוליטיקאים אינם קובעים דבר, מאיזה מפלגה שלא יהיו", הוא מצהיר. "מי שמתווה את המדיניות הבריטית במזרח התיכון הם אך ורק הפקידים במשרד החוץ, אז לא בטוח שהבחירות ישנו משהו".

גם באשר למצבו של העולם כולו, התחזית של יאנוצ'י אינה פסימית. אפילו ש"בסוד העניינים" מראה באיזו מהירות יכולה להתלקח האש במשולש שבין המזרח התיכון, בריטניה וארצות הברית, בכל זאת הוא לא חושב שיש סיבה להכין את המקלטים. "לא סתם הסרט שלי אינו מסתיים בפטריית עשן מהסוג שראינו ב'ד"ר סטריינג'לאב'. הסיבה לכך היא שהחזון שלי אינו אפוקליפטי", הוא מסביר. "אמנם כולנו מתלוננים ומנבאים נבואות זעם כל הזמן, אבל העובדה שהיא מאז 1945, שמרנו על עצמנו היטב ומנענו מלחמות עולם, ואם האמריקאים והבריטים ידאגו להרחיק את הפצצות מידיים של פקידי ממשל צעירים מדי, אז אין שום סיבה שתפרוץ מלחמת עולם שלישית. גם הדיבורים על הגרעין האירני לא מדירים שינה מעיניי, כי אני בכלל לא בטוח שיש דבר כזה. הרי גם בזמנו דיברו על נשק להשמדה המונית בעירק, ואז התגלה שהכל היה בלוף, אז לא אתפלא לגלות כי גם פצצת האטום של איראן היא ספין אחד גדול".