"הזלתי דמעה": ראיון עם ליאם ניסן וכוכבי "סיפורי נרניה 3"

התקופה האחרונה היתה הקשה בחייו של ליאם ניסן: נטשה ריצ'רדסון, בת זוגו של השחקן הצפון-אירי, מתה במרץ 2009 כתוצאה מתאונת סקי מטופשת ומיותרת לחלוטין, והדבר שבר נפשית את מי שהיה ידוע כאחד הטיפוסים הקשוחים ביותר בעולם הבידור. בזמן שעבר מאז, שמר ניסן על קור רוח כלפי חוץ, אבל המועקה הרגשית שלו התפרצה בסיומה של הקרנת הבכורה העולמית של "סיפורי נרניה: המסע בדורך השחר" בכיכובו, שהתקיימה ביום שלישי האחרון בלונדון בנוכחותה של המלכה אליזבת השנייה. הסצנה האחרונה של הסרט טעונה מלכתחילה, והעובדה שהיא עוסקת בפרידות כאובות ודאי לא הקלה על ניסן, כך שהפעם הוא לא הצליח להסתיר בפומבי את מה שעובר עליו – "הזלתי דמעה", הוא מודה בראיון לוואלה! תרבות. "זה באמת סיום סוחט דמעות. אמרו לי שגם המלכה בכתה".

ניסן מדבר בחופשיות גם על רגשות אחרים שחוויות הצילומים עוררה בו – "האמת שאופי התפקיד שלי הותיר אותי מתוסכל", אומר השחקן, שתפקידו בכוח הוא דיבובו של אסלן, האריה יציר המחשב שמולך בנרניה. לפיכך, ניסן לרוב לא נמצא פיזית בחברתם של שאר השחקנים בסרט, הפרק השלישי בסדרת העיבודים לספרי הפנטזיה הקלאסיים של ק"ס לואיס, והדבר הותיר בו תחושת החמצה – "כשאני מסתכל על חבורת הצעירים ומבחין כיצד הם צמחו בשמונה השנים האחרונות, מצער אותי לחשוב שלא יצא לי להכיר אותם מספיק. ככה זה כשאתה מגלם דמות שעשו במחשב – שאר השחקנים לוקחים הביתה למזכרת את החרבות ואת כל האביזרים האחרים שבהם הם אחזו בצילומים, ולי נותר רק לחלום שהייתי יכול לשמור למזכרת את התלבושת של האריה, לו רק היתה כזו".

התפיסה המקובלת היא כי מאחורי החזות של האריה מסתתרת אלגוריה ברורה לישו, ולכן יש הרואים ב"נרניה" יצירה לנוצרים בלבד. ניסן, שמעריצים זוכרים אותו בעיקר מהופעתו בתפקיד הראשי ב"רשימת שינדלר" ויכולים לראותו כעת בתפקיד קטן ב"שלושת הימים הבאים", דוחה את הטענות הללו – "אפשר לראות באסלן את בן דמותו של ישו, אבל באותה מידה אפשר גם להגיד שהוא בעצם התגלמות של מוחמד או של בודהה. קראתי את הספרים של לואיס, ואני יכול לומר כי אסלן לא בא לייצג דבר נקודתי אלא משהו מהותי בהרבה – הוא מנטור, קול ההיגיון".

בהתאם לזאת, ניסן (בן 58) משמש מבוגר אחראי במפגש עם עיתונאים שקיימו כוכביו של "סיפורי נרניה: המסע בדורך השחר" לרגל הפצת הסרט ברחבי העולם – בישראל, לכבוד חנוכה, הוא מוקרן כבר מהיום (שישי), שבוע לפני שאר הגלובוס. הוא מנווט את הדיון בחן ובסמכותיות, טופח על השכם של ארבעת עמיתיו הבריטים הצעירים וגם לא מהסס לחלק להם פקודות.

הבולט מבין הארבעה הוא בן ברנס, המגלם בסרט את הנסיך הקסום כספיאן, שיוצא במקרה זה להילחם בדרקונים ובשאר יצורים קסומים כדי להציל את נרניה, ועושה זאת גם הפעם בעזרתם של שלושה בני אנוש רגילים – אדמונד (סקנדר קיינס) ולוסי (ג'ורג'י הנלי) החמודים, ובן דודם המעצבן יוסטס (וויל פולטר). ברנס, בן 28, הפך לאליל הבנות בעקבות השתתפותו בפרק השני של הסדרה לפני שלוש שנים. כתוצאה מכך, גם מזג האוויר המושלג בלונדון לא מנע מאלפים מהן למלא את כיכר לסטר בשעת הפרמיירה של הסרט ולצווח לעברו.

האם ברנס לא משתעמם קמעה לגלם דמות של נסיך מושלם כמו באגדות של פעם, בשעה שבימינו כל דמות פנטזיה שמכבדת את עצמה מתהדרת בצד אפל? "קודם כל, חשוב להבהיר: אני בהחלט יכול לשחק קריפים ורשעים, אם תהיה לי הזדמנות לעשות כך", מזדעק ברנס. "חוץ מזה, אני חושב שכספיאן מתפתח הפעם להיות דמות רבת-רבדים. יותר מכל, אנחנו מבינים בפרק הזה כי מה שמניע אותו זה המחסור בדמות אב".

מי שמאיימת לנגוס בפופולריות של ברנס היא הנלי, שלוהקה לסרט הראשון לפני שמונה שנים כשהיתה ילדה אלמונית בת שמונה מיורקיישר, אבל עכשיו היא כבר נערה בת 15 שיש הקוראים לה היורשת של אמה ווטסון. "אני יכולה לחשוב על מחמאות פחות נעימות", אומרת הנלי על ההשוואה לכוכבת סרטי "הארי פוטר". "ווטסון מוכשרת ויפה מאוד, והיא ניהלה את הקריירה שלה בצורה חכמה ביותר. אני רק יכולה לאחל לעצמי להגיע להישגים שלה. עם זאת, קשה לי להאמין שאפתח קריירת דוגמנות כמוה. אם אראה את הפרצוף שלי בשלט פרסומת, זה יגרום לי לעוויתות בלתי נשלטות. זה לא יכול לקרות. לעומת זאת, בכל הקשור למשחק, הלוואי שבאמת אצליח להזכיר לקהל את ווטסון".

בזמן שהנלי מהרהרת כיצד לפתח את קריירת המשחק שלה, עמיתה קיינס טרוד במחשבות אחרות לגמרי – השחקן, שאמו ממוצא לבנוני, החל השנה בלימודי מזרח תיכון באוניברסיטת קיימברידג', המוסד שבו לואיס לימד ספרות. "זה מה שאני הולך לעשות בארבע שנים הקרובות", מכריז קיינס, בן 19. "זה עוד לא אומר שאני מוותר לגמרי על קריירת המשחק, אבל כל עוד אני באוניברסיטה, לא אתן לדבר להסיח את דעתי מן הלימודים".

לכל אחד יש תחליף, ובמקרה של קיינס זהו אולי פולטר, זב החוטם הצעיר בחבורה, שלדברי כל המבקרים גונב את ההצגה בסרט, ואכן מצליח להציג דמות עם מנעד רחב מאוד – רגע אחד אתה רוצה לתת לו סטירה, רגע אחר בא לך לחבק אותו. "לא, לא, אל תגידו שאני גונב את ההצגה, זה ממש לא נכון", מבקש פולטר בנימוס ומוסיף – "וגם אל תשאלו אותי אם אני מעצבן בחיים כמו שאני מעצבן בסרט. אני רוצה להאמין שבמציאות אני לא דומה לדמות שלי בשום צורה, אחרת זה יהיה חבל מאוד".