בתוך קצת יותר משישים שנה, הפך אדולף היטלר מאחת הדמויות השנואות והמפחידות ביותר בדברי הימים לאחד האייקונים הבולטים של עולם הקומדיה: בעבר, האזכורים הסאטיריים שלו היו נדירים ובעיקר קצרים, למשל ב"המפיקים", אבל כיום הצורר המשופם הוא כבר גיבור אולטימטיבי של ניסיונות הצחקה אם זה בעשרות בדיחות שואה, ברצועת הקומיקס "היפסטר היטלר" או בכל אותם סרטוני יוטיוב בכיכובו. כמעט אין דרך קלה יותר לסחוט חיוך בימינו מאשר בעזרת הרודן המגלומן.
אמנם היטלר הוא הדוגמה המובהקת ביותר לכך, אבל אפשר לומר כי באופן כללי האיש הרע זינק בזמננו למעמד של גיבור תרבות, וחשוב מכך למישהו שכבר לא צוחקים עליו אלא צוחקים איתו, שהרי מאז ומעולם היו מתבדחים על ארכי-נבלים, אבל תמיד גם היה קיים איזשהו מורא מפניהם. הפחד הזה נעלם כעת, אולי כי בעידן הפוסט-מודרני זה מאוד סחי לקחת קשה מדי את כוונותיו של המנוול, ובתקופה כה אירונית ומודעת לעצמה, אתה חייב לקחת בקלות את המזימות של אויבייך.
אל תפספס
החיבה של הקומדיה המודרנית לנבלים כה רחבת היקף, שהיא הגיעה עד סרטי האנימציה לכל המשפחה. אמנם על פניו אמורים ילדים יותר מכל אחד אחר לראות את העולם בשחור ולבן ולהאמין שיש גבולות ברורים בין טוב ורע, אבל במציאות של 2010, אפילו זאטוטים מסרבים לקבל את אובמה כמשיח ואת בן-לאדן כשטן. בהתאם לכך, שתי קומדיות אנימציה עכשוויות העמידו במרכזן את האיש הרע וקיבלו באהבה את מעשיו: בתחילה היתה זו "גנוב על הירח", שהציגה את קורותיו של אשמאי המתכנן להשתלט על העולם אך בוחר בסופו של דבר להיות אב משפחה למופת, ועתה מדובר ב"מגה-מוח", תוצרת אולפני דרימוורקס, שהולך צעד אחד רחוק יותר ושואל את הקושיה שכל סרט סופר-הירוז ירא מפניה: מה יקרה אם במלחמה הנצחית בין גיבור-העל והארכי נבל, דווקא ידו של האיש הרע תהיה על העליונה?
יצירות רבות בעבר, ובהן ספרי עיון, דוקו-דרמות וגם סרטים עלילתיים, תהו מה היה קורה לו התוצאות של מלחמת האזרחים או של מלחמת העולם השנייה היו שונות. הן ענו על כך בתשובות עגומות ומצמררות, שהרי לצחוק עם ועל היטלר זה דבר אחד אבל לחיות באמת ובתמים תחת מרותו זה כבר עניין אחר. לעומת זאת, "מגה-מוח", שנקרא בשם גיבורו המנוול, דווקא טוען כי השד אינו נורא כל כך. לפי הסרט, ברגע שהרוע ישתלט על העולם, תיווצר מציאות אבסורדית לאיש הרע יהיה משעמם, כי כבר לא יהיה לו במי להילחם, וגם לציבור לא יהיה מעניין, כי ברגע שהוא יראה שהאיש הרע לא כזה מטיל מורא, כבר לא יהיה לו ממי לפחד ואת מי לשנוא.
הרעיונות הללו שאין טוב בלי רע ושעצם ההגדרות הן יחסיות אינם חדשים בשיח התיאורטי, אבל זו הפעם הראשונה שהם באים לידי ביטוי בצורה כה מובהקת בסרט כה מסחרי. חשוב מכך, "מגה מוח" מפתח אותם בצורה מקורית ומפולפלת שלא היתה מביישת גם את ז'יז'ק ואת בודריאר. כדי לעשות זאת, אין הסרט מסתפק בפיתול העלילתי שבמרכזו. הוא מוסיף לו עוד כמה טוויסטים מפתיעים ומשכנעים, שלוקחים את גיבוריו למקומות לא צפויים.
התסריט הוא רק נדבך אחד בשורת המעלות שהופכות את "מגה-מוח" לכל כך מוצלח: קאדר המדבבים, ובהם וויל פארל כנבל, בראד פיט כאויבו, טינה פיי כאהובתו וג'ונה היל כדמות שתעמיד אותו במבחן של חייו, מוכיח כי בניגוד להשמצות, כוכבים סוג א' תורמים את קולם לסרטי האנימציה בעונג אמיתי ולא בשביל הצ'ק השמן (בגרסה העברית מחליפים אותם יחזקאל לזרוב וחבורת אלמוניים); האזכורים התרבותיים הרבים האופייניים לסרטי דרימוורקס, שבסרטים אחרים שלהם היו מתחכמים ומתישים, שולחים כאן דווקא חיצים מבריקים השימוש של "מגה מוח" בכרזה של אובמה הוא אף אחת הבדיחות הטובות של השנה; באופן כללי, רוב הבדיחות בסרט מצחיקות מאוד, וגם קטעי הפעולה סוחפים. כבר מן הדקות הראשונות ברור כי "מגה-מוח" הוא סרט ברמה עילית, הן מבחינת הסגנון והן מבחינת התוכן, והוא לא מכזיב עד סופו.
דווקא בגלל ש"מגה-מוח" מתגלה כהרבה יותר מסתם סרט ילדים לחנוכה ועומד מבחינות רבות בסטנדרטים הגבוהים ביותר, קשה שלא להרגיש כי הוא בסופו של דבר לא מגיע לפסגות של יצירות האנימציה של פיקסאר או אפילו ביחס ל"הדרקון הראשון שלי", הלהיט האביבי של דרימרווקס. בניגוד אליהם, ב"מגה-מוח" אין ולו טיפה אחת של רגש הוא כמו המתנה הנוצצת שהדוד קונה לך בחג, בהרבה השקעה ומחשבה אבל בלי אותה אהבה שהיתה בדמי החנוכה של אמא שלך. אתה לא תשתמש בפתק ההחלפה שבא עם המתנה הזו, אבל אתה גם לא תחבק בחום את מי שהביא לך אותה.
עם זאת, העובדה ש"מגה-מוח" מתרומם מעל הבינוניות בלי לגעת בשלמות לא אומרת שצריך לבטל אותו לגמרי. בשנים האחרונות היחס לסרטי אנימציה עבר מקיצוניות אחת לקיצוניות אחרת בעבר התייחסו אליהם כנחותים, וכיום, בעקבות ההישגים של פיקסאר, מצפים מכל יצירת אנימציה להיות ברמה של ברגמן ופליני. "מגה מוח" עושה סדר בדברים ומוכיח שיש מקום במרווח שבין "שרק 4" ו"צעצוע של סיפור 3". נכון, הוא לא יזכה באוסקר ולא יככב ברשימות הסרטים הטובים של השנה, אבל בעולם שבו כבר לא נשארו גיבורי-על להעריץ, מספק "מגה-מוח" נחמה לא רעה בכלל.