אל תפספס
את המהדורה הראשונה של רשמקול לשנת 2010 הקדשנו לחיי הלילה העירוניים, שבדיוק עברו אז טלטלה רצינית בדמות פשיטה מרוכזת של משטרת ישראל ושלל צווי סגירה. באותו זמן לא יכולתי לדמיין שקצת יותר מחצי שנה אחר כך נעסוק בפרידה ממועדון הברזילי, שבעת שהמדור יצא לחופשה נודע כי ייסגר לאחר תקופת החגים וזאת לאחר שכבר הספקנו לעשות את אותו הדבר עם הבלוק לפניו.
גם אם נסיבות הסגירה של כל אחד מהם שונות למדי, תל-אביב, כעיר שבמשך שנים רבות התגאתה בחיי הלילה התוססים שלה ושבזכותם גם משכה אליה קהל רב (פנים ארצי וחו"לי כאחד), נמצאת כעת בצומת דרכים שלא היתה בו מזה זמן רב. יחד עם זאת, יתכן שלא הכול לרעה, שכן נראה שאין ואקום שיכול להימשך לאורך זמן ואולי עוד נופתע לטובה, והלוואי שכך.
אך לפני שהברזילי ייסגר סופית בתחילת אוקטובר ושורת המסיבות שבטח עוד יתקיימו עד אז, בסוף חודש זה (27 באוגוסט) ינחת בברזילי מפיק ההאוס-טכנו הבועט קינק למסיבה אחרונה של ליין הדגל "ג'ק אין". שני קטעים שלו, אחד רמיקס ואחד מקורי, נמצאים גב-אל-גב ממש באמצע המהדורה, והם רק קצה הקרחון של דיסקוגרפיה שנעה בין קטעים מינימליסטיים לשבורים, אסידיים או עמוקים. גם אם זו לא היתה מסיבת ה"ג'ק אין" האחרונה, עדיין היינו ממליצים עליה בחום רב.
אל תפספס
מצב רוח מוזר שורה גם על המהדורה שלנו השבוע, שמתחילה בנקודה אחת ומסתיימת הרחק ממנה עד כמה שניתן. ההתחלה עדינה עם קטע סול/פאנק קליפורני ארוך של אייק וויט, מתוך האלבום "Changin Times" שיצא בהדפסה פרטית ב-1976 וטרם זכה להוצאה מחדש (ותודה לאסף דקל על ההמלצה).
מצב הרוח המהורהר נשמר גם עם "Dear God 2.0" שאחריו, אחד הקטעים היפים ביותר מתוך אלבומם החדש והמעולה בכלל של הרוטס, "How I Got Over". השיר הזה הוא בעצם ביצוע מחדש לשיר בעל שם זהה שהופיע באלבומם המומלץ של מונסטרס אוף פולק משנה שעברה (ועל כן ה-2.0), שבידי הרוטס עבר טיפול דומה לזה שעשו בזמנו ל-"The Seed" של קודי צ'סטנאט, שהפך בביצועם המשותף ללהיט שמשמיעים אפילו בגלגלצ.
אך כאמור, הפתיחה העדינה לא מחזיקה זמן רב וממנה אנחנו עוברים לרצף אלקטרוני שמתחיל עמוק ולאט עם קווסט (לבית הלייבל Deep Medi של מאלה) וקולי ג'י אחריו (לבית הייפרדאב של קוד 9) שמדגימים הלכה למעשה את ההתפתחויות הלא צפויות שיכולות להיוולד מתוך ז'אנר שזרמו המרכזי קופא על שמריו. בעוד אמנים מרכזיים מעולם הדאבסטפ, כמו סקרים ובנגה (בנפרד או יחד במסגרת ההרכב Magnetic Man), רוסקו ואפילו ג'וקר, שהשבוע נודע שהוחתם בחברת יוניברסל, מחפשים את עצמם בין מקורותיהם במועדוני אנדרגראונד לבין הצלחות מסחררות במצעדים ובסיבובי הופעות חוצי יבשות תמיד יהיו אותם קצוות ז'אנריים שירגישו צורך להמציא את החוקים והתבניות מחדש ולעיתים יוצרים בכך את הבסיס לז'אנרים חדשים בכלל.
כך קורה בימים אלו גם עם רמדאנמאן ואדיסון גרוב (שמוכר בעיקר תחת השם Headhunter), שמופיעים מאוחר יותר במיקס עם "Grab Somebody" ו-"Footcrab", בהתאמה. שניהם מפיקים פעילים בסצינת הדאבסטפ מזה זמן רב ולאחרונה שיחררו שורת קטעים קצרה בה הם כאילו ממציאים את עצמם מחדש. בקטעים האלה משתלבות השפעות כבדות של סגנונות אמריקאים למהדרין (הם שניהם בריטים) כבולטימור קלאב, Juke, Ghetto-Tech ודומים, שבאים לידי ביטוי בתכנותי תופים מהירים וחדים, אותם הם שוזרים עם באסים וסאבים כבדים ושמנים, כמו אלו שמזוהים יותר עם הדאבסטפ מכורתם.
אני לא זוכר מתי כללתי בפודקאסט כלשהו קטעים כאלה, שבעיני רוחי הם כמעט "מועדוניים בלבד", אך מלבד ההרפתקנות, החדשנות והיופי שאני מוצא בהם, נראה לי גם שאי-הכללתם כאן תהיה עוול למטרה שלשמה התכנסנו. מקור יודע דבר בתעשייה באנגליה דיווח לי ש-"Footcrab", שיצא אך ורק על תקליט ויניל (יש רק קבצי אם.פי.3 גרועים שלו ברשת), מכר כבר כמעט 4,000 עותקים, כמות שהיא על גבול הבלתי נתפס במצבה של התעשייה בשנים האחרונות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר ביצורי כלאיים שחורגים כל כך מגבולות המוכר.
אל תפספס
ואם כבר הרחקנו עד כאן מגבולות המוכר, אנחנו מסיימים את מהדורת השבוע עם קטע של די ג'יי Elmoe, נציג של דור המפיקים הצעיר בז'אנר ה-Juke, שמוכר גם כ-Footwork, על שם סצינת הריקודים שנלווית לו (ועל כן גם שמו של הקטע "Footcrab"). בקצרה (יחסית) רק נסביר ש-Juke הוא לשיקגו מה שגטו-טק הוא לדטרויט, פחות או יותר, עם מערכת יחסים לא בלתי דומה לזו של האוס וטכנו. אלו שניהם ז'אנרים מהירים מאוד, שבדרך כלל מזוהים על-ידי שלל הגסויות שכלולות בהם. דומגאות לגטו-טק קלאסי ו-Juke יש בערימות ברשת, ומה שמרתק בקטעים של הדור החדש, כמו זה של Elmoe, זה שהם לוקחים את הדפוסים הישנים והופכים אותם על-פיהם, כאשר המקצבים עצמם הם כמעט אך ורק רוחות רפאים של אלו המקוריים.
לאחרונה החלה להצטבר התעניינות מכל מיני כיוונים שונים בדור החדש של ז'אנר זה, ביניהם מצד הרכבי אינדי-גותיקה כמו Salem, שמשלבים אלמנטים מעולם זה בתוך הזיות יום הדין שלהם (קטע שלהם הופיע ברשמקול 73). כמו כן, ממש עכשיו מתחילים לצאת סדרת תקליטים של מפיקי Footwork משיקגו בלייבל האלקטרוני הוותיק Planet Mu, ושבעליו, מייק פרדינאס, אף העלה מיקס שמורכב אך ורק מחומרים שכאלה (לינק מעלינו). ועם כל המידע הזה, נעצור כאן.
אל תפספס