עם כל ההתרפקות המחודשת (והמוצדקת) על האייטיז כעשור מקורי וחשוב, צריך לזכור שערימות של זבל יורופופי אחראיות במידה רבה לסירחון שמדיף העשור הזה עד היום. כוח הרשע הטמון בשיר אחד של מודרן טוקינג יכול לאיין בקלות את כל התרומה החיובית של הקיור, הסמיתס והוון-17.
סנאפ! הגיחו לעולם על התפר בין האייטיז לניינטיז. מיכאל מונציג ולוקה אנצלוטי נפגשו בפרנקפורט וב-89 יצא הסינגל "The Power" שהפך מיד ללהיט ענק. מונציג ואנצלוטי, מודעים לתדמית המחורבנת של פופ גרמני, פעלו כמו מפיקי יורופופ אחרים לפניהם, מעידן בוני אם דרך ג'ורג'יו מורודר ועד מילי ונילי, כשאימצו לעצמם חלון ראווה אנגלוסכסי. מונציג ואנצלוטי לא רק גייסו ראפר וזמרת אמריקאים (טורבו בי וג'קי האריס), אלא גם חתמו בשמות בדויים על התקליט בניטו בניטז (מחווה למפיקי האלקטרו הלטינו-אמריקאים?) וג'ון וירגו גארט ה-3.
הזמרים הפרעחים השכירים נשמעו פלסטיים ומיותרים כמו באינספור הפקות יורופופ אחרות, אבל דווקא הערוצים המוקלטים ברקע הציעו שלסנאפ! יש אג'נדה מוזיקלית מפותחת יותר מאשר לסנדרה, למשל. "The Power" הוא סוג של חוליה מקשרת בין היורופופ לטכנו, בין קאלצ'ר ביט לקראפטוורק, בין היפ הופ להאוס. ההפקה הכוחנית של השיר הצליחה לשמור על גרוב איטי ואפל שפזל בעין עצלה לכיוון סול טו סול, תוך שהוא משתמש בצלילים אלקטרוניים שזלגו מהרייבים שהתחילו לפרוח מסביב. שילוב זה הוא מה שעשה את השיר לקלאסה שנשמעת אפקטיבית גם היום.
טריוויה לא חשובה: אנצלוטי ומונציג היו חברים בשנות השמונים בהרכב עם סוון ואת', שהפך להיות אחר כך לאחד מאבירי הסית' של הטכנו הגרמני.
סנאפ!, The Power
15.5.2005 / 13:54