נרדפי הצחוק

הימים ימי ראשית הריאליטי בישראל, אלירז שדה היה שם שצלצל מוכר בערך כמו שלווה ברטי וערוץ הצחוק חיפש את הכוכב הבא שיצחיק אותו. אייל קיציס, אז בתחילת ימי "ארץ נהדרת", תיזז בין צעירים חדורי מוטיבציה ואפילו טל פרידמן ואורנה בנאי הגיעו לשם לעשות מילואים.

אבל כמו בכל אקדמיה, החיים האמיתיים הגיעו מהר מדי והפכו את "האקדמיה לצחוק" לקהל בשורה הראשונה של נאור ציון – מושפלים, חפויי ראש ומצטערים על הרגע שיצאו מהבית. קטעי הסטנד-אפ שכתבו המתמודדים היו יבשים, קיציס נראה אומלל (וגם עלמה זק, שאף חטפה מאחד המתמודדים הערה נוראית על החזה שלה), הקומיקאים האורחים שקלו מעבר לאל-ג'זירה וכמובן, ניצחון הפירוס של צחי אירני הנעלם. אם יש סיבה אחת להקרין את השידורים החוזרים של הפארסה הזו היא כדי להזכיר לאבי נוסבאום מאיפה הוא בא – ולאן הוא עלול לחזור.

(עינב שיף)

באופן לא מפתיע, גם כאן האשם הגדול הוא יאיר לפיד. אי שם, בימים בהם ניהל לפיד את תוכנית סוף השבוע של הערוץ הראשון, "סוגרים שבוע", התפתחה התיאוריה כאילו קופטש ופינת פרשת השבוע שלו הם סאטירה אמיתית. לימים, הגה קופטש את "פיני הגדול", שבה הוא היה גמד בוטה פי אלף מקופטש של "סוגרים שבוע" ועם הומור נמוך יותר מעפר שכטר. לא רק שלא היה שום דבר מצחיק ב"פיני הגדול", אלא שהוולגריות שלה היתה כה לא לגיטימית, עד שלידה הפינה ב"סוגרים שבוע" נראתה כמו "סאטרדיי נייט לייב".

השיא כמובן היה אותה פרשיה מכוערת בה הכניס קופטש כתוביות פורנוגרפיות לעדות מתוך הסרט "שואה" של קלוד לנצמן, פרשיה שבעקבותיה הוקפאה התוכנית ועורכה, גיא מרוז (לימים אביר התשלומים לניצולי שואה, כמה אירוני) נשלח הביתה. ואם יש כישלון שקופטש יכול לרשום לעצמו, הרי זה הכישרון להפוך את הומור השואה למעליב וחסר טעם.

(עינב שיף)

על פניו הרעיון היה נחמד: לקחת, כמיטב המסורת של משינה, פורמט בריטי מצליח ולעברת אותו. אלא שבדרך – שוב, בהתאם למסורת של משינה – התוצאה לא בדיוק פגעה. עלי ג'י, האיש והאגדה, הפך לרנו פסקאל, הדביל והמבוכה. אם סוד קסמו של הגנגסטה מהערוץ הקהילתי היה טמון באופן שבו הגחיך את המניירות הבומבסטיות של אנשי שכונות הפועלים הלא לבנים של הממלכה, הגיע יובל שגב, הצטייד ברועי צ'יקי ארד ופאה נוכרית, והצליח ליצור קריקטורה של משהו שלא רק שאינו טעון אלא גם אינו קיים (אלא אם כן יואב טוקר הוא דמות מעוררת מחלוקת בעיניכם).

יתרה מזאת, אם כוחה של הדמות שגילם סשה ברון-כהן נבע מכך שהצליחה לשמוט את תחתית כוס התה מתחת לנימוס הבריטי של מרואייניו המעונבים כשאלו - מפחד לצאת אפוליטקלי קורקט - התנהגו עמו בהגינות שלא הגיעה לו, הרי העיתונאי-החוקר בעל המבטא הצרפתי לא הצליח להביך אף אחד מלבד את צופיו. וזו הנקודה הפשוטה והחשובה שאנשי הגרסה הישראלית פספסו – במדינה שהנימוס אינו נר לרגליה, שום מרואיין לא יעשה שמיניות באוויר כדי לא להעליב דביל עם פאה. והאמת, נוכח השאלות המטופשות והתחפושת העלובה ספק גדול אם גם באנגליה מישהו היה מטריח עצמו לענות לו בכבוד תהומי וברצינות מעוררת פליאה. רק ששם זה או נימוס או מכות, ואם ניתן לרשום לזכותה של "עולמו של רנו פסקאל" איזשהו הישג אז הוא ללא ספק זה: בזכות המרואיינים ששיתפו פעולה באדיבות, היא הצליחה לחשוף את אחת התכונות היפות בנפש הישראלית – גילוי הבנה למפגרים.

(אריאל קריל)

"סיפורנו מתחיל בנימה אירונית קלה", כך מתחיל הפרק הראשון של "הבובלילים", באותה נימה דקה ומרושעת שזורה קולו של המספר אלכס אנסקי לאורך שמונת הפרקים המתעדים את דרכה של עינב בובליל לחופה. לכאורה, נון אייטם. עוד בחורה שמתחתנת בגיל צעיר מדי ועם שמלה נפוחה מדי. ההבדל היחיד הוא שאת ביצי הזהב של התרנגולת הזו (הבובלילים, לא עינב) יש למצות עד תום. וכך, מיד בצאתם מן הבית, כשהפסד צורב באמתחתם, ציידה אותם "קשת" בצוות צילום, ויאללה - תעשו את מה שאתם הכי טובים בו: תהיו מטומטמים.

יש בו משהו מאוס, בז'אנר הזה שביפ ממחזרים לעייפה. בזחיחות המתנשאת של עורכי התוכנית, שלא מצליחים לייצר שום תוכן חוץ מדאחקה אחת שנמרחת כמו מסטיק על ההבדל בין ישראל היפה עלק של אלכס אנסקי ובין הייצוג המכוער שלה כמו שהוא משתקף מפניה של עינב בובליל. הומור עדתי מהזן הנחות, הסטריאוטיפי והקלישאי ביותר, לחם ושעשועים לזומבים שמעריצים את האח הגדול.

(דנית גוטפריד)

אם לא די בכך ש"האח הגדול" היא תוכנית שכל חפירה מיותרת בה עלולה לגרום לחררה עזה באזור הזרועות, היה ברור שכדי לסחוט את הלימון יש להקים תכנית מיוחדת שתעסוק אך ורק ב"אח הגדול" ובפירושים הבזויים לפרטים הקטנים ביותר. אז מהלקים את אפרת אברמוב, יורדים על המתמודדים, עושים מהם צחוק ומארחים מדי פעם אורחים שנראים כאילו אין להם שמץ של מושג למה הם שם, והם רק מתים לסיים עם זה, ללכת הביתה, להתחרט ולמחוק בעזרת זרדים ואבנים את החיוך המזויף שנתקע להם על הפרצוף. יש הרבה אנשים שמעריכים משום מה את התוכנית הזאת, לי היא מזכירה יותר אחות קטנה ומנג'סת שמפריעה לך בזמן שאת מנסה לצפות בטלוויזיה – אם אפשר ב"אח הגדול".

(מאי פלטי)