לא שווה ספוגית

הכישלונות של יוצאי חבורת סיינפלד מכונים בתעשייה האמריקאית בתור "קללת סיינפלד", אבל ראוי יותר לכנות את התופעה כ"צל סיינפלד". קשה להאמין שמשהו יוכל להשתוות לקלאסיקה הנפלאה שיצרו ג'רי סיינפלד וחבריו בשנות ה-90, קשה להאמין שאי פעם הם יוכלו לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהם הציבו או להשתחרר מהצל הענק הזה. זו אומנם לא קללה, אך זו בהחלט טרגדיה אירונית: מאותו יום שהתוכנית ירדה, כל ניסיון של החבורה ייתפס בלית ברירה ככישלון, או לפחות כאכזבה.

הרי גם היום, 12 שנים אחרי ש"סיינפלד" ירדה מהמסכים, היא עדיין מצליחה להצחיק, אפילו להפתיע. גם אחרי שצפינו עשרות פעמים בכל פרק, גם אחרי שמיצינו ושיננו כל ציטטה, גם אחרי שנכתבו עשרות ספרים ופורסמו עשרות מחקרים שמנסים להסביר את התופעה, עדיין כל פרק נתפס כיצירת מופת, עדיין כל שיחה היא מבריקה ומדויקת, עדיין ניתן להעריך את המקוריות ואת פריצת הדרך. לעתים נדמה כי עדיף היה לו היו פורשים לביתם ולא מקלקלים את תדמיתם הגאונית עם ניסיונות כושלים, אך כנראה שזו בקשה מוגזמת.

לאחרונה חזר ג'רי, כפי שהוא מוכר במקומותינו, עם ניסיון חדש, "שופט הנישואין", ואין פלא שמעריציו שוב מודאגים. התוכנית, שתעלה הערב (ראשון) בערוץ ביפ, מציגה בעיות שונות ומשונות של זוגות נשואים, ופאנל של מפורסמים, ובראשם ג'רי סיינפלד, אמור לנתח את הסיטואציה, לתבל אותה בהומור ולהכריע את המחלוקת. איך נאמר זאת בעדינות, מבלי לפגוע בכבודו של אלילנו? זה לא זה. זה לא רק השיער שהידלדל על ראשו, זה לא רק הפנים החיוורות או העיניים המותשות, נראה כאילו גם סיינפלד עצמו כבר איבד את האמונה ומאס בהשוואות או בציפיות הגבוהות.

בתוכנית הראשונה יושבים לצדו בפאנל אלק בולדווין וקלי ריפה. המנחה (טום פאפה) מציג את הבעיה – גבר שמתעקש לפחלץ את כלבו המנוח, או בעל שדורש שיוצב בבית עמוד של חשפניות – והשלושה מתחילים לקשקש ולברבר, לשלוף את הבדיחות שהוכנו מראש, ובעיקר לצחוק זה מהדאחקות של זה כאילו היו בפאנל של "מצב האומה". האם זה מה שיש לסיינפלד להציע? לפרקים נראה כאילו זה עוד פורמט מושחת, נואש וציני שנהגה במשרדו של ג'ק דונגי, המנהל שבולדווין מגלם ב"רוק 30", כזה שמשלב סלבריטאים מלוקקים עם זבל אמריקאי לבן, כזה ששוב גורם לליז למון להסיק שהיא לא במקצוע הנכון.

למרות הרגעים המשעשעים (ויש כאלה לא מעט), קשה להתעלם מהצביטה בלב. זו לא הפעם הראשונה שפרויקט של סיינפלד מוגדר כאכזבה. מופעי הסטנד אפ שלו עדיין ממלאים אולמות, אך מתקשים לספק או לשחזר את החומרים המקוריים שהעניקו לו את התהילה; "כוורת בסרט" היה סרט אנימציה חביב, אך לא יותר מזה; וגם הופעותיו ב"תרגיע" עם לארי דייויד לא עמדו בציפיות הגרנדיוזיות, והגבירו את התחושה שהכוכב האמיתי של "סיינפלד" היה בכלל התסריטאי שמאחורי הקלעים.

אמנם ההילה של סיינפלד עדיין מצליחה לגרור רייטינג גבוה ולמשוך לתוכנית שורה ארוכה של מפורסמים (אווה לונגוריה, טינה פיי, לארי דייויד, ריקי ג'רווייס ומדונה הם חלק מחברי הפאנל שייקחו חלק במהלך העונה), אבל התחושה היא שכל הפרויקט הזה נעשה על מנת להפיג לו את השיעמום. סיינפלד עצמו נראה די אנמי, ומאחר שהוא המפיק של התוכנית, השתתפותו נראית כמו סתם עוד שיקול כלכלי במשיכת ספונסרים.

כמובן שלא מדובר בכישלון טוטאלי. הצוות מצליח לספק לא מעט הברקות, וצופי "ביפ", שמורגלים כבר בזפזופים נואשים בחיפוש אחר קומדיה ראויה ומורגלים לשידורים חוזרים והפקות מקור בינוניות, ודאי ישמחו לקבל את התוכנית שתשדרג להם את הערוץ. אלו שהיו להם ציפיות גבוהות יותר ימצאו את עצמם מאוכזבים, שוב.