הורד ומשול: על ההייפ סביב "אימפריית הפשע"

מעבר לסקרנות הטבעית סביב הפרק הראשון של "אימפריית הפשע", לחוויית הצפייה אמש (ראשון) התווספו כמה מטענים כבדים נוספים: בושה ומבוכה. ארבעה חודשים אחרי שהסדרה עלתה למסכים בארצות הברית וכבר הספיקה לעורר כזה עניין וסערה, מביך היה לצפות בפרק הראשון רק אתמול, יחד עם כל עם ישראל, לצד כל הבורים והלא מעודכנים. "מה, עוד לא הורדת את הפרקים?", שואלים בהתנשאות כל עכברי הרשת, אלה שתמיד נוטעים בך את ההרגשה שנותרת מאחור, שאתה לא מעורה בצעקה האחרונה, שאתה איש העולם הישן. "איפה היית ארבעה חודשים ומה עשית?", הם מגחכים, "אשכרה חיכית ש-yes יעלו אותה?". ארבעה חודשים? הרי זו ממש השפלה.

ובאמת, מה תאמר להם? הרי פרשני הטלוויזיה כבר סיפרו על הסדרה לפני כמה חודשים טובים, המבקרים כבר הספיקו לנתח אותה מכל כיוון, מומחי הז'אנר כבר מדברים על השפעותיה בדיעבד, ואילו אתה, מה אתה? תרח זקן, אדם שמרן ומיושן. ובמה חטאת? בעיקר על כך שאתה לא ממהר לשים את ידך על כל מוצר תרבותי לוהט, ושיש לך עוד שאיפות בחיים מלבד להיות מעודכן באובססיביות בטרנדים הכי חמים. כנראה שאתה גם עדיין מסתבך עם הורדת קבצים למחשב, עדיין חש לא בנוח לצפות בסדרה אמריקאית בלי תרגום, וכן, עדיין נוח לך להיות ראש קטן ולהיוותר נתון לחסדי לוח השידורים של yes. מה נאמר, אוי לבושה.

ועכשיו, אחרי כל ההייפ והניתוחים, אחרי כל דברי ההלל והביקורות המשבחות, אתמול עלתה הסדרה שאתה קורא לה בפרובינציאליות "אימפריית הפשע" וכל העולם יודע שזה "Boardwalk Empire", והדעה כבר משוחדת. אתה כבר יודע שזה אמור להיות מאסטרפיס, אתה יודע שזו הפקת ענק שבוימה על ידי סקורסזה, אתה מבין שהרף הוגבה והציפיות בשמים, וההתמודדות עם כל המטען הזה היא מעבר לסתם לא פשוטה, היא כמעט סיוט.

קשה שלא להתאכזב אחרי ציפיות כאלו, אבל אז מתחיל הפרק הראשון, ואתה לפתע מוצא את עצמך מתרווח בספה בצורה שכבר הרבה זמן לא חווית. אתה נכנס למועדון ריקודים ענק משנות ה-20 באטלנטיק סיטי ומתחכך בעשרות רקדניות שמולבשות בקפידה, וקולט שזו אכן הפקה טלוויזיונית בסטנדרטים שטרם הכרת, כמו שהבטיחו. אנשי האופנה היללו את התלבושות המושקעות, ההיסטוריונים דיברו על הייצוג הנאמן של התקופה, המומחים טענו שמדובר בסדרה שמטשטשת את הפערים בין הטלוויזיה לקולנוע, ולאט לאט כל הדברים שקראת מתגשמים לנגד עיניך.

אמרתם שסטיב בושמי הוא הברקה ליהוקית? בהחלט צדקתם. סיפרתם שהצופה נשאב למציאות אחרת, לעולם שהוא גם אפל וגם זוהר? צדקתם שוב. דיברתם על איכות הצילום, על הטיילת המטורפת שנבנתה במיוחד, על המוצר המושקע והאותנטי, על הטיפול היסודי והמעמיק? אכן, כל מילה נכונה. חבל רק שלא אפשרתם לנו לחוות את הדברים בעצמנו, ששטפתם לנו את המוח, ושגרמתם לנו להרגיש כמו קורבנות של יחסי ציבור מטורפים.

אפשר להאשים את התקשורת, אך ניתן גם להבין את המצוקה שלה: במקרים כאלה היא נמצאת במלכוד. מצד אחד, אף מדור תרבות לא יכול להרשות לעצמו להיתקע מאחור ולא להתייחס לסדרה הכי מדוברת בארה"ב. מצד שני, אי אפשר להתווכח עם התוצאה: קשה להאמין לנוכח אלפי המילים שנשפכו על סדרה שרוב הישראלים עוד לא הספיקו לראות ממנה אפילו דקה. הרי עוד לפני שהיא החלה, אנחנו כבר יודעים עליה הכל.

אם לומר את האמת, הפרק הראשון היה מעט מבלבל וקשה לעיכול. היה שם גודש בפרטים ובאינפורמציה, יותר מדי עלילות משנה, ועוד לפני שהבנת מי נגד מי, העלילה הסתבכה והתפתלה ועשרה אנשים כבר הספיקו להירצח. היה קשה מעט לקשר בין השמות לפרצופים ולהיכנס לקצב, אבל אין ברירה, נותנים לסדרה קרדיט. בכל סדרה אחרת הצופה עלול להתייאש ולוותר על התסבוכת העלילתית, אבל "אימפריית הפשע" קנתה אותך מזמן. למעשה, לא רק שהזהירו אותך מראש שהפתיחה תהיה מעט קשה, אתה גם יודע להסביר למה: הרי זה המחיר שמשלמים על רומן טלוויזיוני עב כרס, על יצירה עמוקה עם אינספור היבטים שונים ומנוגדים. ככה כתבו המומחים.

אז האם זה ההייפ המוגזם, או שזו אכן סדרה שטרם ראינו כמותה? כנראה ששתי התשובות נכונות, אבל כדאי למצוא דרך להימנע בעתיד מהתופעה. יכול להיות שהלקח הוא של הזכייניות, שכבר לא יכולות להרשות לעצמן להתעכב וחייבות להגיב בצורה מהירה יותר, אך יכול להיות שהאשמה היא על התקשורת, שמתעקשת לרוץ קדימה ולא מתאימה את עצמה לדרישות הצרכן. בסופו של דבר, מי שמפסיד זה שוב הצופה הקטן והפשוט, שכל מה שהוא מבקש זה לשבת בבית, בראש נקי, ולראות טלוויזיה בשקט.