עוברת מסך: סיכום השבוע בטלוויזיה האמריקאית

פעם בכמה שנים זה קורה. הטלוויזיה האמריקאית מחליטה שהיא רווקה משוחררת ופוצחת ברומן סוער עם איזו מדינה זרה ואקזוטית ומציגה אותה לעולם כמי שממנה תבוא התקווה לחופש ושלום עולמי. פעם היתה זו עירק אחרי נפילת משטר סדאם, לפני זה ישראל אחרי הסכם השלום, ועכשיו זו מצרים. "דמוקרטית", "משוחררת", "צעירה" החמיאו לה מגישי CNN הנרגשים בביטויים שהיו שמורים עד כה רק לידיעות על שווייץ, ואילו הנשיא המודח חוסני מובארק כיכב מדי ערב במונולוג הפתיחה של ג'ון סטיוארט ואף זכה לחיקוי מושקע ב"סאטרדיי נייט לייב". היחסים לבלבו.

אין מה לעשות, דמוקרטיה זה סקסי. אחרי שנים בהן המזרח התיכון נראה לאמריקאים כשום דבר פרט למדבריות, חומוס ופיגועים, נראו התמונות שהועברו מכיכר תחריר מרגשות מתמיד. מה לא היה שם? צעירים נרגשים, אש בוערת, מדי צבא, פייסבוק, קצת אלימות וכמובן, הוויאגרה של הדוד סם, הלא היא הדמוקרטיה שהזכרנו קודם. אחח.... הדמוקרטיה. התקשורת האמריקאית לא הצליחה להסתיר את הזקפה הלאומית נוכח חדירת הערך הקדוש שלה למקום האפל ההוא. "מי היה מאמין שהצלחנו להשכיב מעצמה במזרח התיכון בעזרת הדמוקרטיה הקטנה שלנו?", חשבו שם מעבר לים בסיפוק.

אך האם זה אומר שהרומן יימשך ובבתי האב בארצות הברית יתחילו לראות טלוויזיה בה מוצג המזרח התיכון בקונטקסט חיובי יותר? כזה שמזכיר את המילים קידמה, פייסבוק וצעירות יפות באותו משפט? סביר להניח שלא. כנראה שכבר בפיגוע ההתאבדות הבא בעירק יחזור המזרח התיכון כולו להיות מוצג כשדה קרב מדמם, נטול חופש וזכויות אדם על אף המהפכות האחרונות. וסטיוארט? הוא יחזור להכות בפוליטיקאים המקומיים משל היו מתנגדי משטר באלג'יר. רפורמה? איטס קומפליקייטד.

פיילוטים, רבותיי, פיילוטים! כידוע לכם, גם אנשי עיר האורות רעבים ללחם. אמנם לא ללחם האחיד הזול אלא לכזה עם דגנים וקמח מלא ואם אפשר גם פטה כבד בצד, אבל עדיין – כאשר מגיעה עונת הפיילוטים כולם נזכרים שיש להם גם משפחה להאכיל. אז מתחיל מצעד בגדי הים של הטוענות לכתר בפני מנהלי הרשתות שצריכים לבחור בין דרמה משטרתית על רקדני בלט לשעבר לבין קומדיה על גמדים דיסלקטיים בעיר הגדולה.

גם השחקנים מציעים את עצמם לכל המרבה במחיר ומחפשים מהיכן להביא את הבריוש הביתה בשנה הקרובה. ביניהם ישנם גם שחקנים ברי מזל שהיוצרים רבים עליהם כמו חתולי רחוב על פיסת דג. בין המבוקשים השנה: קייל צ'נדלר, שסיים כעת עונה נוספת של "אורות ליל שישי" המוערכת; בוגרת "בטי המכוערת" בטי ניוטון (אמנדה בסדרה); ואפילו כוכבים שנראו עד כה רק על המסך הגדול כמו סוזן סרנדון, קים בסינגר, אית'ן הוק וריאן פיליפה.

אז מה נראה בשנה הקרובה? בין היתר, נוכל למצוא כמה שחקנים שנוקו מהאבק והוחזרו למדף התצוגה. כזו היא דברה מסינג, הצלע הפחות נשית מ"וויל וגרייס" שזכתה לככב בפיילוט החדש של NBC "סמאש", דרמה מוזיקלית שאמורה להוות תחרות ראויה ל-"glee" המצליחה (נותר רק לשער שיש לה קטע עם הומואים). גם סטוקרד צ'נינג הוותיקה מצאה לה סדרה והיא תחזור למסך בדרמת משטרה עם אלמנטים על-טבעיים שתיקרא "המחוז ה-17". עוד פרצופים חדשים-ישנים שחוזרים לחיינו הם וונטוורת' מילר (מייקל סקופילד מ"נמלטים") ושרה מישל גלר ("באפי ציידת הערפדים") שתחזור מגלות ממושכת. אנחנו צפויים לראות גם סדרות חדשות מביתו של היוצר שלא הלך לאיבוד ג'יי ג'יי אברהמס, מביתו המלא בילדים כוכבים של וויל סמית' וגם מביתו העמוס בפסלונים ושטרות דולרים של ג'יימס קמרון.

עד כה בחרו הרשתות ב-77 פיילוטים שימלאו לנו את השנה הקרובה ברגעים טובים יותר ופחות. הנה לוח התוצאות עד כה:

סדרות משטרה נוסח "CSI": לא פחות מ-14
סדרות בית חולים שרוצות להיות גם הן "ד"ר מקדרימי": 3
סדרות על אנשים עם סוד שיתגלה רק בסוף הסדרה כשתצא נשמתכם: 7
סדרות תקופתיות שלקחו את המלבישות של "מד מן" בתקווה להיות מובילות אופנה: 8
סדרות על נשים, עם נשים ולנשים: 5
סדרות שמבוססות על סרט כושל משנות ה-90': 3
סדרות שעוסקות בשחקני ספורט כלשהו ושיירדו מהמסך אחרי שישה פרקים: 3
סדרות שעוסקות ברווקים, רווקות ומה שביניהם: 2,300,412

בקיצור, מתי אמרנו שחוזרת העונה השישית של "דקסטר"?

"יש לי רעיון! אולי נעשה סדרה על זומבים?" – המשפט הזה כנראה עבר במקביל במוחם של שני מיליון יוצרים מקוריים בהוליווד שהחליטו שהשנה אנחנו בקטע של המתים-חיים. נדמה שאם אתה לא עושה משהו שקשור לזומבים, ערפדים או כל דבר אחר שמצדיק איפור כבד וארון מתים, אתה זקן, ארכאי, לא מבין את דור ה-Z ועוד כל מיני עלבונות שהיית קורא בוודאי בחשבון הטוויטר, אם רק היה לך אחד.

נראה שחוץ מהסדרות המוכרות כמו "דם אמיתי", "The Walking Dead" ו"יומני הערפד", שמדברות לנוער בשפתו (ערפדים זה הכי שווה אם לא ה!), זולגים המתים-חיים גם לסדרות שהצליחו עד כה להסתדר ממש טוב בלי זה. כך, למשל, זכינו לפרק משמים במיוחד שנוצר על טהרת היש-לי-הרבה-צלקות בסוכרייה החביבה "glee", ועכשיו מסתבר שגם הקשוחה שבחבורה "CSI" – זו שכלל לא היתה צריכה להוכיח כלום לאף אחד (עם נתוני רייטינג בשמיים לא מתווכחים) – עושה אף היא מחווה לאנשים החיוורים. אי אפשר שלא לתהות האם מדובר בקונספירציה של מאפרות הוליווד שמתכננות (ממש כמו הזומבים) להשתלט על העולם, או שמא בדומה לשחקניות בבוורלי הילס, גם פה רצו היוצרים להיראות צעירים יותר מכפי גילם. ל"חוק וסדר" זה לא היה קורה.

הכל כבר ניסו בהוליווד: קומדיות על רופאים מטורללים, דרמות על כל יחידה אפשרית במערכת הביטחון האמריקאית ואפילו תוכנית ריאליטי על חבורת ערסים בחוף של ג'רזי. ועדיין, נדמה שהיוצרים בקריית מלאכי של אמריקה כבר מרטו את רוב שיערות ראשם בניסיון לחפש אחר הדבר-הגדול-סטייל-הסופרנוס-הבא, אך כשלו במשימה. אחרת כיצד ניתן להסביר את הרעיון ליצור סדרה בשיתוף עם קהילת גולשים אינטרנטית שמגבשת אותה בעצמה ועושה ליוצרים חיים קלים?

ביום שישי האחרון עלה פרק הבכורה של הסדרה הזו, "בר קרמה" שמה (כן, זה מה שקורה כשנותנים לגולשים להחליט). מדובר במעין "אזור הדמדומים" פוגשת את "חופשי על הבר". קהילת הגולשים, בהנחיית יוצר המשחק "סימס" וויל רייט, בחרה בה את הכל: החל משם הסדרה והפיתולים בעלילה, וכלה בלבוש של הדמויות. הסדרה עוסקת בפאב שנמצא בסוף העולם (מטולה?) אליו משוגרים מדי שבוע דמויות חדשות. מהבר קשה כמובן לחזור לעולם האמיתי וכל דמות צריכה למצוא את דרכה שלה. המבקרים בארה"ב לא השתגעו על הפרויקט וחלקם אף כינו אותו "חובבני". אולי מדובר פשוט בקרמה רעה.

בפרס להופעת האורח של השבוע זוכה הזמרת בעלת חזיית הזיקוקים, קייטי פרי, שהגיעה לביקור בזק בסדרה "איך פגשתי את אמא שלך". אז אמא היא אמנם לא היתה פה, אבל פרי הפגינה כישורי משחק משכנעים באופן מחשיד כאשר שיחקה בחורה תמימה עד כדי טיפשות בשם האני שמאמינה לכל דבר שאומרים לה. קליפורניה גירל בהחלט.

Tracy: I have a responsibility to fix the world, starting with the worst place on the planet

?Kenneth: IKEA on a Saturday

(ב"רוק 30" עוד לא שמעו על השריפה באיקאה)

אם אתם עדיין מתגעגעים לימים שלכם כילדים פותרי תעלומות שהושפעו מספרי חסמב"ה, הלינק הבא יעזור לכם לחזור לתקופה המאושרת ונטולת הדאגות הזו. בתוך בליל סדרות המשטרה שמציפות את המסך, נמצאת "שקר לי" המבוססת על משרד חקירות העוסק בגילוי שקרים על ידי זיהוי תנועות הגוף והבעות הפנים הזעירות ביותר של החשוד. חובבי הסדרה כבר הפכו למומחים בזיהוי גבה מורמת המצביעה על כעס או עיוות שפה המבטא גועל. רוצים ללמוד איך הם עושים את זה? כנסו.