להבהיר את דביר: ראיון עם דביר בנדק לכבוד עליית "המשרד"

(הכירו את דמותו של בנדק ב"המשרד", באדיבות yes)

קצת מביך לדבר עם דביר בנדק על "כניסה לנעליים גדולות" מסיבות ברורות של פוליטקלי קורקט, אבל נדמה שאין באמת דרך אחרת להגדיר את האתגרים עמם התמודד השחקן בשנה האחרונה וגם עושה רושם שזה לא ממש אכפת לו, עם כמויות העבודה שיש לו על הראש. הפסגה הנוכחית היא הבחירה בבנדק לתפקיד "אבי משולם", הדמות הראשית בגרסה הישראלית של "המשרד", מה שמציב אותו למעשה בשורה אחת עם ריקי ג'רווייס וסטיב קארל, שגילמו את התפקידים הראשיים במקור הבריטי (ג'רווייס) ובגרסה האמריקאית המצליחה (קארל, עד סוף העונה הקרובה).

כמובן שלבחירה כזו, יש גם את כל הציפיות הנלוות, שקצת קשה להאמין שהוטלו על שחקן שהוא אמנם ותיק, אבל קשה עדיין להגדירו כחלק מסגל א' של כוכבי הטלוויזיה בישראל. "הכוונות של יוצרי הגרסה הישראלית היו שונות בהתחלה" מספר בנדק בראיון לוואלה! תרבות לכבוד עליית הסדרה לשידור בערוץ yes Stars Comedy ב-10 באוגוסט. "הם רצו שאת התפקיד של 'אבי משולם' יגלם מישהו כמו אלי יצפאן או אבי קושניר, כאלו שהקונסנזוס על מצחיקותם הוא הרבה יותר רחב אשר סביבי. בסוף נשארנו שני מתמודדים - אני ורמי הויברגר והם החליטו עליי, החלטה שדרשה הרבה אומץ מצידם".

"היה לי מורה למשחק שאמר פעם שכשיש דמות שהיא קלאסיקה, יש מעט מאוד צורך להמציא. הדמות הזאת שג'רווייס המציא הוכיחה שהיא בנויה היטב והיא די נותנת לך כלים".

"צפיתי ב'המשרד' הבריטי כשהוא שודר בישראל בפעם הראשונה לפני כמה שנים, וכשהבנתי שאני מתחיל להתמודד על התפקיד עלתה בי המחשבה אם אני צריך לצפות שוב. החלטתי שלא ולבוא עם מה שאני זוכר. רק כשהתחילו הצילומים צפיתי שוב ואז גם ראיתי את 'המשרד' האמריקאי בפעם הראשונה".

אין ממש דרך רציונלית להסביר את המשיכה של הצופה לדמות הראשית ב"המשרד", וזה אפילו לא משנה באיזו גרסה מחמש הגרסאות הבינלאומיות הקיימות מדובר. כמו תאונת דרכים קטלנית או לחלופין הטורים של מנחם בן, אתה מוצא את עצמך מציץ ונפגע, נגעל אבל ממשיך לבהות, מתעצבן אבל פשוט לא יכול להפסיק. אלא שג'רווייס יצר מפלצת ובנדק, מה לעשות, הוא הדבר הכי רחוק ממפלצת שיש. אולי זה הדיסוננס בין גודלו הפיזי לנפש העדינה, אבל הדבר הראשון כשבא לך לעשות אחרי שעה של שיחת אחד על אחד עם בנדק זה פשוט לחבק אותו.

"אחרי שאתה רואה את הדמות ואת ההתנהגות שלה, את ההערות הסקסיסטיות ואת הדרך שבה היא מתנהגת לאנשים אחרים, לא תהיה לך ברירה אלא להיגעל", מבהיר בנדק. "העניין עם דמות כמו אבי משולם הוא שהכוונות שלו באמת מלאות טוב. אם הן לא היו, לא היית יכול להיסחף אחריו ולהיגעל ממנו בו זמנית ובסוף תמיד לסלוח לו".

"בדיוק. אני משוכנע שאבי משולם ישן טוב יותר בלילה מרוב האנשים. הבעיה היא שאם כולנו היינו מתנהגים כמוהו ואומרים את מה שאנחנו רוצים לומר, באותו רגע היה פה תוהו ובוהו. יש אצלו סוג של שלמות בדרך שהוא רואה את עצמו וזה לא משנה אם מדובר בחוסר מודעות עצמית או לא. מבחינתו הוא בטוח שהוא חתיך ומושלם. כשאני לדוגמה מסתכל במראה, אני לא רואה אדם שמן. אבל כשמישהו נעמד לידי מול המראה אז פתאום אני אומר: וואו, אני הרבה יותר גדול ממנו".

ההשוואה בין הגרסה הישראלית של "המשרד" לגרסה הבריטית אמנם מתבקשת אבל חסרת כל יסוד. הסיבה העיקרית לכך היא שאנחנו לא בריטים, לפחות לא מאז שהנציב העליון הבריטי קיפל את הדגל אי שם ב-1948 והשאיר אותנו פה כדי ללכת מכות עם הערבים. על פי התנאים המוכתבים מראש של ג'רווייס, שלושת הפרקים הראשונים של כל גרסה בינלאומית חייבים להיצמד לעלילה הקבועה מראש, מה שמוביל לסוג של דיסוננס בין האילוצים המונחתים מהמטה בלונדון ובין הישראליות של תסריטאי הסדרה, עוזי וייל (מכותבי "החמישיה הקאמרית", למי ששכח), שרק מחכה להתפרץ.

"אין ספק שככל שהסדרה מתקדמת הישראליות הולכת ומשתלטת", מסביר בנדק. "כבר בפרק השלישי נכנסים אלמנטים ישראליים ואחרי שעוזי תרגם את שלושת הפרקים הראשונים ושלח להם, הם התלהבו נורא ופשוט אמרו לו 'רוץ על זה'. בפרק הרביעי, שמתנהל על רקע מבצע צבאי של צה"ל, רואים כבר איך עוזי משתולל. היינו חייבים את זה כי כשאתה שואב פורמט, אתה חייב להכניס בו את האלמנטים המקומיים. אחרת בשביל מה בכלל לעשות את זה? אפשר להסתפק בגרסה הבריטית".

"יש הרבה גסויות, הרבה 'זין', הרבה 'כוס'. יש לנו פרק שמכיל סצנה שבה אבי נותן דוגמה שעוסקת באבא שאונס את הילדה שלו, שאנחנו לא יודעים איך ישדרו את יום אחד בערוץ מסחרי. אני חושב שהשמרנות, במיוחד במדבר הזה שאנחנו נמצאים בו היא מיותרת. כשהדברים האלו עולים בטלוויזיה הם נותנים לגיטימציה לדבר עליהם. לך תדע, אולי משפחה שתראה סצנה שעוסקת בנושא קשה תתחיל לדבר על זה בסלון".

מאחורי בנדק, המכהן גם כיושב ראש הוועד המנהל של שח"ם - איגוד שחקני המסך, שנים ארוכות של ניסיון הכולל תפקידים בולטים בעשרות הצגות, קריירה טלוויזיונית ענפה ורזומה קולנועני הכולל השתתפות בסרטים רבים. בימים אלו הוא מופיע בתפקיד הראשי בהצגה "רביזור" שבתיאטרון "גשר" ועובד על חזרות לקראת המחזמר "שרק" שבו הוא מגלם את התפקיד הראשי. למרות כל אלו, עבור חלקים רבים בציבור הוא או "השמן שעושה סומו" ב"סיפור גדול" הדי מצליח ויותר מכך - הוא האיש מאחורי "להעביר את דביר", "ההוא מהפרסומת לבנק" ובתפקיד רשמי: הפרזנטור של בנק מזרחי טפחות.

"אם היית שואל אותי את אותה השאלה בשנתיים הראשונות שאני במקצוע, הייתי אומר לך שאני מתוסכל. אבל עברתי מספיק כדי להבין שהרגלי הצפייה של הצופים שונים ולא כפי שהייתי רוצה שיהיו. למדתי שלפרסומות יש יותר כוח מאשר לדרמה כזו או אחרת בטח יותר מתיאטרון. היום אני שלם לחלוטין עם כל מה שאני עושה, אבל אני לא יכול להגיד לך שלא התלבטתי מאוד עם הסוכנת שלי לפני שהלכנו על הקמפיין של הבנק, פחדנו שזה יהיה כמו המקרה של 'חיים תדליק את האורות בבקשה!' (מתוך פרסומת ישנה לטוטו – א.ד). אבל הופתעתי מהתגובות שקיבלתי. זה גרם לאנשים לזכור את השם שלי ולהכיר אותי. זה נעים שמכירים אותך ומזהים אותך ברחוב, אבל בסופו של דבר זה תחום שאם אתה לא מתפרנס ממנו - אתה נפלט החוצה והדבר הכי חשוב הוא שתהיה לך עבודה".