"טלויזיה עושה אותי עצבנית. אני רואה ולא עושה כלום. כשאני קוראת או הורגת, אני עושה משהו עם עצמי" (35). כך, במשפט, אפשר לתמצת את פילוסופית החיים של הגיבורה חסרת השם של "קסם על ים כנרת" שדרכה גם משתקפים מבטו ותשוקתו של הסופר יורם קניוק. קניוק יצר מקרה קיצוני במיוחד בכדי לבדוק את המשיכה של התרבות שלנו לרוצחים ובמיוחד לרוצחות ואת המהירות בה אנו נענים להם והופכים אותם לכוכבים, רוק-סטארים כמעט. הספר הקצר הזה 130 עמודים בלבד - יצא לראשונה ב- 1994 ומגיע אלינו עכשיו בסיבוב השני שלו בעטיפה חדשה ותחת שם מחברו האמיתי. אז, בשנות התשעים, יצא "קסם" כספרה של "רויטל בק" השם הבדוי תחתיו בחר יורם קניוק להסתתר. "קסם" מממש שתי פנטזיות של קניוק; לא רק שהוא סיפורה של רוצחת פסיכופטית הפועלת בעיקר מתוך שעמום, הוא גם נכתב כאילו כתבה אותו אישה ולכן המיניות של הגיבורה מוטחת בפני הקוראים בכל הזדמנות ["הוא הפציר בי לטפס על התותח. השער היה נעול חשמלית ופתאום הטירוף שלו כן נגע בי ולא היה לי מה להפסיד וטיפסתי. ישבתי על הזין הכי ארוך שהרגשתי אי פעם" (90)].
"קסם" פורש בפנינו את תודעתה של גיבורה עוינת, מנוכרת, מנותקת. אי אפשר להגדיר אותה כאדם רע כי מונחים כמו טוב ורע, כמו גם רגשות כמו תשוקה, אהבה, כעס ואפילו נקמה לא ממש תקפים עבורה. הגיבורה האנונימית של הספר מונעת בעיקר על ידי הפנטזיות של סופר מבוגר שמטרתו לזעזע את קוראיו. בשפה ישירה, בוטה, הגיבורה מחליפה זהויות כמו היתה דוגמנית בסט צילום: תלמידת תיכון, זונה, רוצחת, תיירת ואפילו גיבורת פעולה שמכסחת פושעים ברכבת בניו יורק ["פעם מאוחר בלילה, ב- IND לא אקספרס, שני כושים לא ענקים אבל די גדולים, עם מבט של סמים בעיניים שנראו צהובות, התחילו להציק לי. אז אני, בשקט, בלי לחשוב הרבה, לפני שהם ממש פיתחו את הקטי לסיפור, הכנסתי לזה שהיה גבוה עם עיניים רעות בעיטה בביצים (79)]. היא אולי משועממת אבל היא מבריקה, נגנית פסנתר מחוננת ותולעת ספרים. היא אולי פוסטמה ווירדית (ורוצחת) עם יצר מיני מפותח וחיבה לדם, אבל היא כתובה באופן כזה שהקוראים (והדמויות בספר) יתאהבו בה, יימשכו אליה, אולי אפילו יקנאו בה כי היא הולכת הכי רחוק עם האמת שלה (כך לפחות לפי קניוק-בק).
כשהדמיון של קניוק מתפרע
קניוק נהנה לשחרר את הדמיון שלו: לצד סיטואציות שמוכרות עד לעייפה לכולנו מהוליווד בין אם מדובר בסרט מתח, אימה, סקס, אקשן או קומדיה "קסם" מספק כמה הברקות קורעות מצחוק. למשל הסצינה עם התותח מתקיימת בביתו של אב ששכל את בנו במלחמה וביתו הפך לגל-עד גרוטסקי לבן המת ולצבא, או הצנצנת שהגיבורה מסתובבת איתה לאורך הספר ובתוכה עובר בפורמלין שגנבה מבית הספר שלה, עובר אותו היא מכנה "פוטונובסקי" וטוענת לא פעם שהוא אהובה האמיתי, ואף נישאת לו. אני לא בטוחה אם זו היתה כוונת המחבר אבל גם חלק מסצינות הרצח והסקס מאוד מבדרות, בדיוק בגלל שהן מוגזמות כל כך ומתוארות בשפתה הקרה והמנותקת של הגיבורה: "במשך שלושה שבועות זיינו אותי ארבע מאות ארבעים ושניים גברים: צעירים, זקנים, מה לא" (38). 442 גברים. 3 שבועות. כמה דקות מקבל כל אחד? הגיבורה, מאידך, מסתובבת עם מד מטרים מטאפורי, לא עם מונה. אפשר להתחלחל מהמחשבה ואפשר גם ללכת עם זה, הנה "אם כל זין ממוצע בעת זקפה הוא, נגיד, עשרה, שנים-עשר סנטימטר, אז נכנסו בי בתקופה הקצרה הזאת משהו כמו חמישים וחמישה מטר של זינים. לא בדיוק, היו חרדים מסריחים מזיעה שגמרו לפני שהכניסו, וברחו ולא שילמו." (38).
קניוק סוגר חשבונות לא רק עם דתיים שלא משלמים לזונות, אלא גם עם חבריו הסופרים, עם השמאל יפה הנפש עם הימין המתלהם, עם התקשורת הטפשה, עם המשטרה שבולעת כל שטות שהגיבורה ממציאה עבורם, ועוד ועוד. "קסם", תכלס, הוא ספר טיסה אלטרנטיבי. הקריאה שוטפת, השפה ברורה, העלילה רצה. הוא נועד לזעזע אותנו ממש כמו "התפוז המכני" או "רוצחים מלידה" של אוליבר סטון (שיצא באותה השנה) אבל בפועל יבדר את אלו שרוצים להנות ממנו, יזעזע את אלו שרוצים להזדעדע, ויטלטל את המוסרנים שבינינו. אבל הוא לא ייצר דיון על הפסיכולוגיה של הרוצחים, מצב הנוער, מצב התקשורת, החיבור בין רצח וסקס, או על תנאי הכליאה בנווה תרצה (אולי כי הוא לא מגיע לשם)."קסם" הוא תרגיל בכתיבה בכמה רמות. הוא קופי-פייסט מסצנות משלל ז'אנרים בעלי פוטנציאל להפוך לקומדיה אם קוראים אותו במצב רוח הנכון. תכלס, טרנטינו עושה את זה יותר טוב.