ארץ יצורי הפרא

אם אתה חושב שלך זה לא יקרה, תפסיק לעבוד על עצמך. כולנו היינו שם. כולנו לא הכנסנו הביתה את הקלטת של יובל המבולבל, כולנו ניצלנו את הפיצול בין דץ לדצה כדי להחרים את שניהם (ובעיקר את סמדר שיר), כולנו העברנו תחנה בכל פעם שהחיוך המפחיד של רינת גבאי הופיע על המסך. כולנו נכשלנו. כי הילד יודע, גם אם הוא רק בן שנתיים וחצי. כי הגננת תראה לו, או הסבתא, או שהחבר הכי טוב שלו ידבר איתו על זה. והוא יבקש ללכת להופעה, ואם תסרבו הוא יבכה חזק מאוד. ואתם תיכנעו. אתם יודעים את זה. אז אל תנסו אפילו.

לכאורה נכנעת, אבל בפנים אתה עדיין אותו קלאבר שרק לפני ארבע שנים היה מתעורר בצהרים, בערך בשעה שבה היום אתה לוקח את ילדך לפסטיגל. אתה עומד בלובי ומביט בבוז באמהות והאבות האחרים, שנראים כמי שהפנימו טוב, טוב מדי, את העניין הזה של ההורות, ונראים נלהבים לקראת הקשקוש הזה עם הקונג פו.

די, תפסיק לשחק אותה. סביר להניח שההורים האחרים רק מזייפים התלהבות קצת יותר טוב ממך, וכנראה שכיוון שלא המתינו לרגע האחרון ולא קנו כמוך כרטיס במחיר מלא, הם גם יותר עשירים. ברגע שנכנסת לסצנת הפסטיגלים שום דבר לא מפריד בינך לביניהם, חוץ מהגישה היהירה שלך. ואם לא תיפרד ממנה עכשיו, הזמן יעשה את שלו. עד חנוכה הבא, כשבחגורת הגולגלות שלך יהיו עוד שש-שבע הופעות, כבר תשכח שפעם היית מגניב.

גם אם הרמת ידיים, אין שום סיבה שתשפיל את עצמך עד עפר. בהנחה שבנוסף להון העתק שהוצאת על כרטיסים תיפרד מסכום מכובד גם במזנון, עליך להימנע בכל מחיר מהעגלה המשוקצת שבה נמכרים דיסקים, סרטים, מדבקות, חולצות, שמלות, וקוביות ההימורים שגרמו לאחד השחקנים להידרש לחלטורה הזאת. אתר את העגלה מיד ברגע הכניסה לאולם, תכנן דרכי מילוט ממנה והסח את דעת הצרכן, כלומר הפעוט, שהתלווה אליך. כי אם הוא יבחין בה, הוא יבקש שתקנה לו. ואם תסרב הוא יבכה חזק מאוד. ואתה תיכנע. אתה יודע את זה. אז אל תחשוב אפילו להתקרב לשם.

לפני שנולד לך ילד, גם אתה נחרדת מהורים מופקרים שמשוחחים בסלולרי בשעה שהם מטיילים עם עגלת התינוק. נשבעת שלך זה לא יקרה. שתקדיש לו, שתשחק איתו, שתשקיע בו. ואז, מהרגע שבו בישרת לכולם על הלידה במכשיר, לא הפסקת לדבר לרגע. כי בינינו, ילדים הם לא אנשי השיחה הכי מרתקים בעולם, והם בטח לא היו רוצים שתתנתק מהחברים שלך. נו באמת, יש גבול!

החוקרים אומרים שהורה מרוצה פירושו ילד בריא, אף שבקרוב הוא יהיה גם ילד יתום, בהתחשב בהיקפים שאתה מדבר בסלולרי. עד אז, שריין לעצמך כמה חברים שעמם אתה יכול להסתמס ולהחליף דאחקות במהלך ההופעה, בתקווה שהילד הערני לא ילשין לאמו.

כשהילד נגמל מחיתולים לא ידעת את נפשך מרוב אושר, אבל בפעם הראשונה שיצאתם מהבית נמחק לך החיוך. כל בילוי הפך מיד לחיפוש קדחתני אחרי תא השירותים הקרוב. לכן, בניגוד לסרטים וההצגות של עולם המבוגרים, התעקש לשבת במקומות הכי גרועים בהופעה, שמהם לא תראה את הבמה, אך תוכל לחמוק בכל רגע נתון לבית הכסא בלוויית הפעוט עם השלפוחית הרגיזה.

הורות, כפי שאתה בטח יודע, היא אמנות ריבוי המשימות – ובעברית, מולטי טסקינג. לכן, כיוון שהילד יושב על ברכיך, קדחת המסרונים לא פוטרת אותך מהקפצתו ברגעי השיא של ההופעה. אמנם משנה לשנה גוברת ההשקעה באפקטים בהופעות חנוכה, אבל הפעלולן הראשי הוא עדיין אתה.

בעצם, אולי בכל זאת יש הבדל קטן בינך לבין ההורים האחרים: כשכוכב הערב יסתובב בין הילדים לסיבוב הכאפות, הנשיקות והחיבוקים – מאסט בכל הופעה – אתה תיזכר בהמון הזועם שהתנפל עליך פעם במחנה הפליטים במהלך השירות הסדיר, בעוד הם פשוט יקחו את הדרדק בידיים וידרסו אותך בלי רחמים כדי לגעת באושר. יובל המבולבל דרך על כף רגלו של כותב שורות אלו במהלך אחד מאותם סיבובים. אין עצה טובה שתגן עליך. הורד את הראש, חבק את הילד חזק וקווה לצאת מהעניין עם פגיעות יבשות בלבד.

היכלי התרבות, שבהם נערכות מרבית הופעות הילדים, הם מוסדות נוקשים יותר ממרבית בתי הכלא בישראל. אנשיהם מסרבים להפנים שבניגוד לצופה קונצרט בן 50, הפעוט הממוצע מתקשה לדחות סיפוקים ובעידן חסר הגבולות שלנו אף אינו מסוגל לזהות את המילה המוזרה הזאת, המכונה בחוגים מסוימים "לא".

האופציה הראשונה היא לספר לסדרן שהילד סובל מתסמונת נדירה, שמחייבת אותו לאכול בלי הפסקה (ניסיתי, הרובוט הצייתן לא קנה את זה). האופציה השנייה, והריאלית ביותר, היא להשתמש בתנועת העין העקומה המוכרת ממגרשי הכדורסל, שבאמצעותה אתה מוודא שאין סדרן בסביבה בעוד היד הנגדית משחילה במבה לפיו של העולל. על האופציה השלישית - והרת האסון - תקראו בסעיף הבא.

זוכר את הימים היפים האלה, שבהם היית מסתובב אחורה בזעם ומחפש מי ההורה החצוף שהביא עמו למסעדה או לסרט את הילד הצווחני? הפעם אין צורך לטרוח. זה אתה, עם ההוא שיושב לך על הברכיים ושמע ממך כרגע שאסור לאכול באולם.

הילד יעשה פיפי במכנסיים (כי התעקשת על מקומות טובים באמצע). הילד יעשה פיפי עליך. הוא יבכה בכי בלתי נשלט. הוא יפחד מהחושך. הוא ידרוש לצאת אחרי חמש דקות. אם לא תסכים, הוא שוב יבכה בכי בלתי נשלט. במקרה הסביר יותר, כל התשובות נכונות.

חשבת שהפכת להורה כשהדבר הקטנטן והצווחני יצא מהבטן של אשתך? תחשוב שוב. אתה זכאי לתואר הזה באמת רק כשאתה מושפל קבל עם ופסטיגל. אחר כך תשים לב שזה לא מזיז לאף אחד, פשוט מפני שכולם כבר היו שם לפניך. בהמשך תבין שבאופן מוזר גם לך זה לא ממש אכפת. ברכות, אתה אבא.