רשמקול 35

כאילו לא הייתה כאן מלחמה לפני רגע ובעקבותיה גינויים מרחבי העולם, יום שישי הבא, ה-13 - שהוא גם ערב וולנטיינז (רק גויים יחשבו על שילוב כזה) - מסתמן כאחד הלילות היותר עמוסים ומבטיחים שנראו בתל-אביב לאחרונה. בנוסף לשלל מסיבות במועדוני העיר הקבועים - מסיבת תלת-פאזי בברזילי עם שלוש רחבות ויותר מעשרה די ג'ייז שינגנו היפ-הופ, דאנסהול, דאבסטפ ודראם'נ'בייס; הבלוק עם דיסקו והאוס מאת ירון טרקס, חיים, שלומי זידן ויואב B, שחוזר לעמדה לאחר היעדרות ממושכת; ודריק קרטר (!) האגדי שנוחת באומן – יתקיים גם פסטיבל סי-סיידס השלישי – אחרי היעדרות של שנתיים וחצי - שנדד מירושלים לתל-אביב. לאור השפע, גם רשמקול מצטרף לחגיגה, עם מהדורה באווירת פסטיבל אלקטרוני משלנו, כולל כמה נציגים מהאירועים שהוכרתי.

אם כבר באווירת מדור לילה, אז גם ניידע על אירוע קצת שונה שייתרחש בשבת זו בחתול והכלב – שם יבצעו החברים כלבתא, סקולמאסטר (רדיו טריפ/התפוחים) והנרי קין (מההרכב האנגלי Sound Species) פסקול אלקטרוני-לייב להקרנה של חומרי ארכיון מתקופת המנדט הבריטי, ולכן "Brazliya", קטע יפה במיוחד של סאונד ספישיס, הוא השני בפודקאסט של השבוע. מיד אחריו אחד מ-400+ הרמיקסים שנעשו לסינגל "I Can See" של ג'אזנובה, במסגרת תחרות רמיקסים באתר/פלטפורמת המוזיקה החדשה Soundcloud. קשה להתעלות על היופי של ההפקה המוטאונית של המקור, ועדיין יש בהיצע כמה אינטרפרטאציות יפות ומעניינות. סאונד קלאוד היא פלטפורמה מוזיקלית חדשה שהולכת וצוברת תאוצה, שמציעה אפשרויות נוסח פליקר לקובצי שמע – כך שעל גבי התצוגה הויזואלית של הקובץ – בין אם זו רק סקיצה או סט שלם - ניתן למקם תגובות והערות, להתדיין ולחלוק קבצים עם אחרים.

בין שלל האמנים הבינלאומיים שמגיעים לפסטיבל סי-סיידס (לינק לאתר פה למטה), אותי הכי מסקרנים Dop הצרפתים – אחד מהרכבי ההאוס המרעננים והמדוברים של הרגע (אבל גם את אפטרקלאנג אשתדל לא לפספס). עם סדרה של ריליסים בלייבלים כ-Circus Company, Milnor Modern, Orac ואפילו Supplement Facts של גיא גרבר (ריליס אחד כבר בחוץ, והשני שבדרך הולך להטריף כמה אנשים) - מחזירים דופ וחבריהם את הצבע ללחיים ואת שמחת החיים לרחבות ההאוס הרציניות מדי. בין ריליסים אלו ישנם להיטי דיפ-האוס פרופר כמו "I’m Just a Man", "Like a Motherless Child" ו-"Allo Boom Boom", שפונים למנעד יחסית רחב של די ג'ייז, ולצדם קטעים משוגעים יותר, בהם השפעות של סווינג וקברט מתערבבות במקצבי שיקגו האוס עם באמפ וג'ק א-לה דיג'יי סניק ודריק קרטר (שחבריו ה-Greenskeepers פרצו בזמנו בזכות גישה אקלקטית ושמחה דומה לזו של דופ). גם הצרפתי האקסצנטרי פפה ברדוק, האלבום הראשון של המת'יו הרברט ביג באנד ואפילו הוט צ'יפ ברגעים מסוימים קופצים לראש כשמקשיבים לקטעים השונים שלהם במרוכז.

לפניהם ברצף נמצאים שני נציגים מבין הישראלים שישתתפו בפסטיבל: גיא גרבר עם"Guilty Pleasures", הבי-סייד של רב המכר החדש שלו בקוקון, "Timing"; ולפניו המודלס הירושלמים (ספארק או ומיול דרייבר לבית אק-דאק), שמנגנים שילוב של אלקטרו-בייס, אסיד האוס וטכנו על ציוד אנלוגי באווירה אולד-סקולית בועטת (כאן עם חתיכה שלקוחה מתוך הופעה ישנה שלהם).

המקבץ האחרון נפתח עם קטע חדש של ג'זסטפה (2/3 ישראלים, לאחרונה בבלוק), בעצמם הרכב שמותח את הגבולות בין לייב לאלקטרוני במסגרת הסצינה שלו, דאבסטפ במקרה זה, שבצדק הפכו למופע מבוקש בפסטיבלי ענק כ-Meltdown שאצרו אנשי מאסיב אטאק. סקוורפושר הוותיק הוא כבר חלק מהאגף הנועז יותר של הפסטיבל המדומיין שלנו, עם הקטע היפה מתוך האי.פי החדש שלו. חותמים את המהדורה שני הרכבים שהיו מככבים על במת ההופעות – גאנג גאנג דאנס האינדי-פרימיטיביסטיים, שכאן מארחים את זמר הגריים טינצ'י סטריידר (שלאחרונה הגיע עם זוועתון יורו-אלקטרו-אוטוטיון למקום השלישי בבריטניה); ואחרונים חביבים הדטרויט גראנד פובהס, שבניגוד לרושם שהקטע הפאנקדליקי שכאן יכול ליצור, עושים בדרך-כלל ערבוביה של טכנו, אלקטרו והיפ-הופ, שנטועה עמוק במסורת המוזיקלית של דטרויט מכורתם. שבוע הבאה מהדורה אקלקטית ורגועה לשבת שאחר כך.