אוז חוזר הניגון: כל תולדות אוזפסט

בשנת 1996 מישהו העז להגיד לאוזי אוסבורן לא. אלו היו מארגני קרקס הרוקנרול הנודד של פסטיבל לולהפאלוזה, ממותגי הרוק החמים של התקופה, שהודיעו לסנדק ההבי מטאל שאין לו מקום בליין אפ של אותה שנה, שכלל את מטאליקה, סאונדגרדן, רייג' אגיינסט דה מאשין, וו טאנג-קלאן ועוד לא מעט הרכבים.

סביר להניח שאוזי היה מוכן לבלוע את העלבון, כפי שבלע כמעט כל דבר אפשרי בימים שלפני כן, אבל שרון, אשתו ומנהלתו הגאה, לעומת זאת, לקחה את הדברים מעט יותר קשה: "הם צחקו עליי", סיפרה אוסבורן בראיון לגרדיאן בשנת 2001. "הם חשבו שאוזי לא מגניב. אז אמרתי לעצמי בסדר, אני אארגן לעצמי פאקינג פסטיבל משל עצמי".

כך, בתגובה להשארתו של אוזי מחוץ לליין אפ, החליטה אוסבורן על ייסוד אירוע שיוקדש כולו למורשתו של בעלה ובכיכובו כמובן. היא לא הסתפקה בכך שהם יבחרו את האמנים שיופיעו באירוע ובכך שאוזי יהיה האמן הראשי: היא החליטה שגם שמו של הפסטיבל ינציח את בעלה וכך נולד Ozzfest, ממותגי ההבי מטאל החשובים והמצליחים של העת החדשה, תחתיו קמו לתחייה אמנים ותיקים והתגלו אמנים חדשים, שנהנו מחסותו היוקרתית של מלך האופל.

אבל האוזפסט הראשון היה צנוע בהרבה מהמימדים אליהם הוא תפח בהדרגה. אז, ב-1996, התקיים הפסטיבל במשך יומיים בשתי ערים שונות. הראשונה היתה פיניקס שבאריזונה, שב-25 באוקטובר אירחה את סלייר, ספולטורה, ניורוזיס, Fear Factory וכמובן את אוזי עצמו. יום למחרת, עברו החברים בשחור לסן ברנרדינו בקליפורניה כשבסך הכל הופיעו בשני המקומות 12 הרכבים על שתי במות שונות. בשנה השנייה, הופיעו בו כבר 14 אמנים בלא פחות מ-19 תאריכים ברחבי ארצות הברית, עם איחוד של בלאק סבאת', מרילין מנסון וכוכבים עולים כמו טייפ או-נגטיב והחברים הוותיקים פנתרה, Fear Factory וסלייר.

במהרה, הפך האירוע לאחד המדוברים בעולם המטאל והרוק הכבד, כשמצד אחד הוא מכניס רווחים עצומים (20 מיליון לירות שטרלינג לפסטיבל, על פי הערכת הגרדיאן בשנת 2001) ומצד שני הוא מהווה כר פורה לחשיפת להקות שהחלו בבמה השנייה של הפסטיבל ומאוחר יותר הפכו להדליינרים לצד אוסבורן.

סליפנוט, למשל, להקת המטאל הסופר מצליחה (שיצאה לאחרונה לחופשה בעקבות מותו של הבסיסט), הצטרפה לאוזפסט בשנת 1999 וגם חבריה זוכרים את החוויה כאחת הכיפיות ביותר שלהן כלהקה, אבל במובן אחר מעט של הכיף: "היינו כל כך דפוקים במוח אז", אמר חבר הלהקה ג'ואי ג'ורדסון בראיון למגזין Artist Direct. "כולם היו האויב שלנו, לא דיברנו עם אף אחד, אף אחד לא ידע מי אנחנו. פשוט הלכנו והרסנו פאקינג הכל. אנשים פחדו מאיתנו, הם באו לראות אותנו מהבמה הראשית מתי שהם יכלו. זה עדיין פסטיבל הקיץ הכי כיפי שאני זוכר".

את הכיף הזה, משפחת אוסבורן לא רצתה לשמור רק לאמריקאים: בשנת 1998 יצא האוזפסט לראשונה מחוץ לגבולות ארצות הברית, לשני ימי הופעות באנגליה ובשנת 2002 הפך לטור אירופאי לכל דבר עם הופעות במדינות כמו בלגיה ופורטוגל. תפוצת ההופעות הרחבה, ההופעות של שמות מובילים כמו רוב זומבי, סיסטם אוף א דאון, Black Label Society, פי.או.די ותוכנית הריאליטי המצליחה "משפחת אוסבורן" הפכו את אותה שנה לשנת שיא של הפסטיבל מבחינת הכרה וחשיפה.

העתיד של אוזפסט ואוסבורן עצמו נראה ורוד למדי: בשנה שלאחר מכן הפסטיבל אמנם נשאר בארצות הברית בלבד, אך התהדר ב-23 להקות על פני 24 תאריכים שונים ברחבי ארצות הברית, כמו גם בשני אוספים של המיטב מביצועי אוזפסט. בשנה שלאחר מכן ניצלה שרון אוסבורן את גל הריאליטי עליה רכבה המשפחה כדי להציג פורמט ריאליטי משלה: שמונה להקות, שסוננו על פני אלפי הרכבים, יוצגו כל אחת על ידי חבר אחד מתוכה שהתמודד על הזכות להביא את הלהקה בה הוא חבר להופעה בבמה השנייה בפסטיבל. התוכנית, "The Battle of Ozzfest" שודרה ב-MTV ונמשכה 12 פרקים.

שנת 2005 היתה אמורה להיות שנה מיוחדת באוזפסט, עם ליין-אפ חזק ואיכותי שכלל איחוד נוסף של בלאק סבאת', בלק לייבל סוסייטי, וולווט ריבולבר של סלאש, דאף מקגאן, מאט סורום וסולן סטון טמפל פיילוטס סקוט וויילנד, סליפנוט המבוססים כבר, אין פליימס, רוב זומבי, מסטודון האלטרנטיבית יחסית, Wicked Wisdom של ג'יידה פינקט-סמית' (כן, אשתו של וויל) וגולת הכותרת: איירון מיידן עם ברוס דיקינסון כסולן.

ב-12 באוגוסט של אותה שנה, הפך הפסטיבל למיוחד בהחלט, לאחר שאוסבורן הצהיר כי זוהי הפעם האחרונה בה יוביל את האירוע. "הגיע הזמן להמשיך הלאה", אמר בהצהרה לתקשורת. "המוניטין והשם של אוזפסט כבר מבוסס מספיק". אוסבורן, שסבל מבעיות בגרונו שהביאו אותו לביטול כמה תאריכי הופעות באותה שנה, הודיע כי הפסטיבל ימשיך ב-2006 אבל הוא יופיע בו לעתים נדירות.

אלא שכגודל הציפיות לאירוע פרידה מיוחד, כך היתה גודל המבוכה כשבחזרתו של האוזפסט לסן ברנרדינו להופעה אחרונה בטור, עלתה מיידן להופעה והקהל קיבל אותה בהשלכת ביצים, כוסות בירה וקרח. אם זה לא הספיק, מיקסר הסאונד של הלהקה נותק מהחשמל והלהקה החלה לחשוד שמדובר במעשה שכוון על ידי שרון אוסבורן. על פי הדיווח של MTV מאותם ימים, דיקינסון אף האשים במפורש את מארגני האירוע בחבלה מכוונת בהופעתה של מיידן. "איך אפשר לעבור את המאבטחים עם קרטוני ביצים?", תהה דיקינסון.

בתגובה, האתר הרשמי של אוזפסט פרסם הודעה חריפה נגד דיקינסון וטען כי הוא המוזיקאי היחיד בכל 10 שנות הפסטיבל שלא ניחן ב"אוזפסט ספיריט". "כמה חבל שאדם כזה קטן הורס לכולם", נכתב בהודעה. "כל הלהקות שמשתתפות באוזפסט לא רואות בכך סיבוב הופעות בכלל, אלא מחנה הבי מטאל. אפילו בסיסט הלהקה בא לאוזי והתנצל על התנהגותו של מנהיג הלהקה שלו עצמו". אם זה לא הספיק, על פי דיווחים שונים מאותה תקופה, עלתה שרון אוסבורן לבמת הפסטיבל וכינתה את דיקינסון בתיאור פשוט: "שמוק".

בשנת 2006 אוזי קיים את הבטחתו והופיע מעט מאד, כשהתוצאות לא איחרו לבוא: ירידה גדולה בעניין סביב הפסטיבל, כפי שהעניין בתוכנית הריאליטי בהשתתפותו הידרדר. המסקנות הגיעו בשנה שלאחר מכן: בשנת 2007 הודיעה הנהלת הפסטיבל כי הכניסה אליו תהיה בחינם, דרך הרשמה באתר ייעודי שהוקם, בעוד כספי החסות יממנו את עלותו. הקהל נהר בהמוניו לאתר וגם רכש את אלבומו החדש של אוסבורן, "Black Rain". אוזפסט נראה בדרך חזרה לעניינים.

אלא שאז, שוב צצו בעיות ארגוניות בפסטיבל, הפעם סביב פורמט הכניסה חינם שיצרו מארגניו. מעריצים רבים התלוננו בפורומים על כי אינם יכולים למשוך את הכרטיסים שהזמינו על ידי קוד הגישה שניתן להם, בשל כשל מערכות בהפקת האירוע. בנוסף, ספסרים רבים מכרו כרטיסים במכיר מופקע באי-ביי, וכשהפסטיבל הגיעו לניו ג'רזי נעצרו 83 אנשים במקום. רובם קטינים, ואם זה לא הספיק, שני אנשים מתו ממנת יתר של אלכוהול.

אירועי 2007 הותירו צלקת לא קטנה בקרב מארגני הפסטיבל, שהחליטו בשנת 2008 על פורמט חדש ומצומצם בהרבה לאוזפסט: הפסטיבל התקיים במקום אחד בלבד בארצות הברית, עם הופעות של אוזי עצמו, מטאליקה, ג'ונתן דיוויס מקורן, סרג' טנקיאן מסיסטם אוף א דאון ומספר להקות נוספות. הפסטיבל לא זכה להצלחה גדולה ובשנת 2009 הוא כלל לא התקיים, למרות הבטחותיה של שרון אוסבורן. "אוסבורן מבקש עוד זמן לעבוד על אלבומו החדש", דיווח ה-NME בפברואר 2009, אך רמז שהסיבה האמיתית היא המיתון אליו נקלעה הכלכלה האמריקאית.

אלא שכמו בכל מקום אחר בקריירה שלו, בדיוק כשהעולם חשב שהסיפור של אוזי אוסבורן גמור, לו היו תוכניות אחרות: בחודש מאי 2010 הודיע אוזי אוסבורן שאוזפסט חוזר. אמנם לא יהיה מדובר בקרקס הנודד אליו התרגלו המעריצים הוותיקים, אלא במסע בן שש הופעות בלבד עם החברים ממוטלי קרו, רוב הלפורד מג'ודאס פריסט ובלק לייבל סוסייטי, לצד הרכבים אלמוניים יותר, במיטב מסורת האוזפסט, כשבתווך אוסבורן מוציא אלבום חדש, "Scream", שהצליח לא רע בכלל במצעד הבילבורד האמריקאי. בנוסף, אוזי ומספר להקות נוספות יופיעו גם ב-O2 שבלונדון וישיבו את מסורת הנדידה של הפסטיבל לאנגליה.

עם זאת, הסביבה אליה חוזר אוזפסט שונה מהימים בהם היה בשיאו ובוודאי מהימים בהם החל. פסטיבלי הבי מטאל מרוכזים קיימים בכל מקום, כמו פסטיבל מייהם והטור של Uproar, שלא רק מחקה במדויק את הפורמט של אוזפסט אלא אף מכיל כמה להקות שהיו שותפות בו בעבר כמו Disturbed ו- Avenged Sevenfold. הסיטואציה החדשה מצאה גם את אוזי עצמו פיקח מתמיד לגבי הסיכויים להצלחת האירוע: "אנחנו מחזירים את זה ואם זה ימריא שוב, מצוין. אם לא – זה גם בסדר, בגלל שהיה לנו נפלא", הוא אמר בראיון לבילבורד. "אני מאד שמח שהיינו מסוגלים לשגר כמה להקות חדשות לזירה, לא מעט להקות חייבות את ההצלחה שלהן לאוזפסט. אבל מאחר שלא עשינו את זה בשנה שעברה, כמה פסטיבלים אחרים צצו. אין הרבה כסף בסביבה, לאנשים אין מספיק כסף בגלל המיתון. אבל נראה מה קורה, זה יכול ללכת. זה יכול גם לא".

כעת, אולי בגלל הכסף של אוזי ואולי פשוט כי הוא תמיד חיפש טריטוריות בהן לא דרך מעולם, האוזפסט של אוזי אוסבורן מגיע לישראל ואחרי 14 שנים בהן ארצות הברית ואירופה זכו לקרקס נודד של הבי מטאל, הגיע תורה של ישראל לטעום קצת מה"אוזפסט ספיריט".