מוזיאון ינקו דאדא: "פינינו את היצירות החשובות ביותר"

"נכנסנו אתמול למוזיאון אחרי שנתנו כבר את הוראת פינוי", סיפרה הבוקר (שישי) לוואלה! תרבות רעיה זומר-טל, מנהלת מוזיאון ינקו דאדא שנמצא בישוב עין הוד שפונה אמש בעקבות השריפה בהרי הכרמל. "הצלחנו לחמוק פנימה ולפנות את הדברים החשובים ביותר למחסן המוגן. בינתיים האש לא הגיעה לאיזור אבל אי אפשר לדעת. עדיין לא נותנים להיכנס ואנחנו מקווים לטוב".

"בהתחלה", אומרת זומר-טל,,התייעצנו עם רסטוראטורית והיא ייעצה לנו לא להוריד את העבודות למחסן אלא לאטום את כל הפתחים במוזיאון עם סמרטוטים רטובים. אבל זה היה כשעדיין לא היתה סכנה שהלהבות יגיעו אלינו, ורק דאגנו איך להגן על העבודות מפני הפיח שמילא את השמים וממש חדר לכל מקום. אחר כך, כשסכנת האש גדלה, קיבלנו החלטה להוריד את היצירות החשובות למחסן ובאמת הורדנו כמעט הכל".

"העבודות של מרסל ינקו שהן יקרות מאוד וגם נדירות. זה מה שחשוב, היצירות הנדירות שאין שני להן".

"רק 4-5 יצירות שהיו פשוט כבדות מדי. גם חששנו שסתם להעמיס אותן אחת על השנייה יגרום עוד יותר נזק. צריך להבין שכשמורידים יצירות למחסן זה תהליך ארוך שמחייב להעמיד אותן בתנאי תלייה מסוימים - לפעמים אם מעמיסים אותן בחיפזון זו על זו ולא תולים בצורה נכונה יכול להיגרם יותר נזק. זה תהליך שלוקח בדרך כלל כמה ימים ואילו לנו היתה בסך הכל שעה.

"זו היתה דילמה גדולה – האם להגן עליהן או האם לעזוב אותן כדי לא להרוס בדרך עבודות אחרות. מדובר בעיקר בעבודות שמן שהנחה לא נכונה שלהן במחסן עלולה לגרום לקרעים ושבירות של הצבע. זה מבחינת תערוכת הקבע שלנו, של העבדות של ינקו. מבחינת התערוכות המתחלפות שיש לנו כרגע במוזיאון, למזלנו הן כולן מורכבות מהדפסים דיגיטליים שאפשר להדפיס מחדש ולכן החלטנו להשאיר אותן במוזיאון. כך גם לגבי ציוד הווידיאו – השארנו את כל הדברים שניתן תמורת כסף לקנות חדשים".

לדברי זומר-טל, לא היה זמן להוציא את העבודות אל מחוץ לאזור, אבל "המחסן הוא מקלט עם דלת מתכת אדירה – זה מאוד מוגן. זה המקום הכי מוגן שיכול להיות. עד שהאש תגיע למחסן יש לה עוד הרבה מה לעבור. והמוזיאון עצמו עומד בכל התקנים, הוא עובר ביקורת מדי שנה. אין בו שום דבר מעץ והתקנו ממש לפני כמה חודשים עמדת כיבוי גדולה.

"הבעיה שלנו כרגע היא שמחר אמור להתחיל אצלנו פסטיבל 'חגיגדה בחנוכה' ואנחנו מהרהרים אם לא כדאי לבטל את הכל. השאלה היא אם בכלל נוכל לקיים אותו, וגם אם כן - האם נרצה לקיים אותו. מה שבטוח הוא שחיי אדם יותר חשובים מהעבודות. עשינו את המקסימום וכרגע אי אפשר לעשות יותר. המקום נטוש ולא נותנים לאף אחד להיכנס".