מונולוג, מערכון, אורח, אורח מדרג ב' והאורח המוזיקלי התורן. תכניות האירוח האמריקאיות הפכו לצפויות לעייפה והראיונות עם הסלב לשלב המשעמם ביותר. הנה הוא מתיישב על הכורסא, עומד לפצוח בתכנית שלושת השלבים. השלב הראשון - מה שלומך פלאס שיחת מזג אוויר. שלב שני - פך שיחשוף את חייו הרגילים והאנושיים עד מאוד של הסלב. "ספר לי על הפעם ש..." הוא אות הפתיחה ל"בוא תדקלם את האנקדוטה שסוכם עליה בין התחקירן שלנו לבין גדוד המנהלים/יחצנים/סוכנים שלך כדי שנוכל לעבור לקידום הסרט/סדרה/דיסק/מופע שלך". בשלב השלישי יכבוש הסלב את היעד שלשמו הגיע, ג'יי ילחץ על הכפתור שמעלה את הפלזמה, קונאן יזכיר את הערוץ ושעת השידור ולטרמן ימליץ בחום. אף שאלה מביכה לא תישאל, שום ניואנס לא יחרוג מהפרוטוקול. ביחסי הקח-תן הסלב נתן מעט מאוד וקיבל הרבה חשיפה. אפס הדדיות, לנתניהו זה לא היה קורה. אף אחד מהחוטים המהדקים את המסכה שהוא חובש לא ייפרם, התדמית שבנה לעצמו תישמר בגבולות הגזרה שהתוו היחצנים והוא יתפוס את הטיסה הבאה לתכנית האירוח הבאה שם יחזור הסיפור על עצמו שוב ושוב.
אך אל דאגה, יש אשה אחת שהחליטה להילחם בתעשיית הצביעות והשקר של הוליווד. חמושה בתרווד, מיקסר ומקדחת עץ היא מצליחה מדי בוקר להפוך את מיטב הסלבז לילדים קטנים ומפוחדים, שמעדיפים לעמוד בתור של הנאצי של המרק. מרתה סטיוארט, עקרת בית למופת, אשת עסקים ואסירה לשעבר, מחזיקה בכישורים של מנחת טוק-שואו, הזהים לזה של שף צרפתי נרגן שמשתין לכיוון הכללי שלך. היא פדנטית, עניינית, קרירה, חסרת חוש הומור ולא מסוגלת לנהל סמול-טוק גם אם יאיימו עליה בזיגוג א-סימטרי על העוגה. מרתה לא מתחבקת ולא מתנשקת, הסלב נכנס לאולפן אפוף יראה וכבוד, ולוחץ את ידה בנימוס. המפגש עם מרתה הוא המפגש הקרוב ביותר למפגש עם המלכה.
חן של מורה-נזירה
ברגע שמסתיים הצ'יט צ'אט הקידומי, שבדרך כלל מרתה מפשלת בו (לדאג סבאנט היא התעקשה לקרוא לאורך כל התכנית טום, כשם דמותו ב"עקרות בית נואשות") מובילה מרתה את הסלב למשימת היום. בישול ספגטי בולונז, הכנת קעריות האכלה לכלב, כיסוי שמיכת החורף בציפה או צביעת רימונים בזהב הם חלק מהעסקה. כאן לא יושבים ומתבטלים. זה הרגע שבו הסלב יוצא מאזור הנוחות שלו. אין תסריט, הוא לא עשה חזרות על המשימה, התכנית משודרת בשידור חי והכל יכול לקרות, ובעיקר פאשלות. לרובם אין בכלל מושג איך מכינים כוס תה, שלא לדבר על עוגת 32 השכבות (32 קרפים בטעם שוקולד נערמים אחד על השני כשביניהם רוטב שוקולד, את הכל מכסה עוד רוטב שוקולד וקצפת. מומלץ). אז נחשפות הפנים האמיתיות. מרתה בחן של מורה-נזירה מתקנת אותם, מעיפה אותם הצידה בחוסר סבלנות כשהם לא עומדים בקצב ובאופן כללי מנסה להתעלם מהמכשול ליצירת הדלעת המושלמת לרגל ההאלווין. הם מנסים להשחיל מילה, להצחיק, לשעשע ולקדם את עצמם, אולם כל התמרונים נתקלים בחומתה הבצורה.
לאורך כל הדרך הם מחכים לאיזה סימן של אישור, שהם עמדו במשימה כמו שצריך, אך לא אשה כמרתה תפזר קומפלימנטים כמו סוכריות על עוגת שוקולד. לפעמים נדמה שהם חזרו למטבח של אמא שלהם, מסתובבים לה בין הרגליים ומחכים שהיא תתן להם ללקק מהמיקסר את השאריות של השוקולד. החוויה של מרתה שבה הם לא עומדים במרכז, שבה הם צריכים להילחם על תשומת הלב שלה ושל הקהל, שבה הם מתבקשים לעמוד במטרות שאינם בתחום ההתמחות שלהם מצליחה להוציא החוצה גמלוניות, שתי ידיים שמאליות, חוסר כשרון ובעיקר אותנטיות שאלף קפיצות אותנטיות של טום קרוז ו-2 ליטר של דמעות אצל ברבה וולטרס לא יכולים לספק.
מרתה סטיוארט, ימי ב' - ה', 19:00 ו-23:00, ערוץ החיים הטובים