מיקס אנד מאץ'

פעם כל כלב היה רוקר, אחר-כך די ג'יי והיום רמיקסר. היות ורמיקסים לרחבות הן כבר מזמן לא נחלתם הבלעדית של הרכבי אלקטרוניקה, גדל ההיצע ביחד עם הביקוש לידיים שעובדות על הקונסולה, וכיום השוק מוצף בכנופיות רמיקסים, שרק מחכות לטלפון ממכם, על מנת לשדרג את הרוקנ'רול שלכם לכדי פצצה לגבה. על מנת לעשות לכם סדר בראש ובפולדרים, דלינו עבורכם את הקרמה של הקרמה (ומי שמחפש את ג'אסטיס, יקבל אותם בלינק כאן).

הצמד מאסטרקראפט, יוצא Death From Above 1979 ז"ל, הוא התשובה הקנדית (הלא מלאה) לדאפט פאנק ואין מועמד מתאים ממנו לפתוח את הרשימה - מדובר בצמד שכל ייעודו הוא שדרוג שירים לקטעי רחבות מבוקשים, שכן היצירה העצמאית של אל-פי וג'סי קילר הרבה פחות מוצלחת מהרימיקסים שהם מפיקים. כשהם נטולי השראה בדמות שיר של הרכב אחר, הם די הולכים לאיבוד, אולם כשיש להם חומר גלם ביד הם מחוללים בו נפלאות, קסמים, ובעיקר לופים מסונתזים ושמחים א-לה אלכס גופר.

טריוויאלי שבתור מעריצי דאפט פאנק ו-DFA, הסאונד שלהם יהיה רווי באס, פעמוני פרה וליינים של מקלדות שלעיתים, מחליפות את הגיטרות (למי שזוכר את הרימיקס של אלכס גופר ל'Aerodynamic' של קראפטוורק, או 'אירודיינמיק' של דאפט פאנק עצמם - כאלה). כבר יצא להם לדמיין מחדש שירים של להקת האם המתה שלהם, DFA1979, את 'Heartbit' של אנני החמודה, 'No Wow' של הקילס, 'Woman' של וולפמאדר 'Listen Up' של דה גוסיפ המצויינים, ועוד רבים.

רימיקס נבחר: "Monster Hospital" של מטריק

הוט צ'יפ היא להקה שמתפקדת בצורה מושלמת בעולם שבו רימיקסים הם גם אירוע חברתי ותרבותי, מעבר למוזיקלי. הם עובדים עם חברים שלהם ועם קולגות שהם מעריצים; יוצרים אינטראקציות חדשות ומרתקות, שלולא איזשהו 2.0 פלצני ודיגיטלי, קשה לראות איך הן היו מתקיימות. שיתוף הפעולה האחרון שלהם היה כאשר בוקה שייד עשו שני רימיקסים מעולים ל'Just Like We Breakdown' שלהם, והם בתמורה לקחו את 'Darko' המופתי של השייד, והנכיחו בו את אווירת כלי ההקשה המינימליסטית והשירה הנוגה והעדינה שמזוהים איתם. התפוקה שלהם בשבועות האחרונים היתה מדהימה - הם הוציאו יותר מ-5 רימיקסים (מה שעלול גם לשרוף אותם) - בדרך כלל לאמני אוף-אוף-מיינסטרים שהם אוהבים, או כאלה ש-EMI, הלייבל הגדול והמפחיד שלהם, ציווה עליהם לעשות. בין הרימיקסים הטובים: "Kids with Guns" של הגורילאז, "Do the Whirlwind" של ארכיטקצ'ור אין הלסינקי, "Destroy Everything You Touch" של ליידיטרון, וכו'.

רימיקס נבחר: "My Patch" של ג'ים נואר

פונס, אקא פול אפוורת', הוא האיש שמביא לכם את כל להקות ה-NME ו-MTV2 שאתם אוהבים, אין א גוד וואי. הוא אמנם רוכב על גל ענק של הייפ, אבל מדובר במפיק מבריק שהפיק את בלוק פארטי, הפיוצ'רהדס, דה רייקס ומקסימו פארק באותה נשימה ועם ניסיון, לרוב מוצלח, לתת לכל אחת מהלהקות האופנתיות האלה איזשהו סאונד ייחודי. פול הוא גם די ג'יי, ראפר (שמכנה את עצמו אפיק מן. חפשו במייספייס את השת"פ שלו עם פלאן בי שנקרא 'More is Enough' - היפ הופ מתוחכם ולא אשכנזי) וכמובן רימיקסר עם אג'נדה ייחודית לו: כל הרימיקסים, בלי יוצא מן הכלל, נועדו אך ורק לרחבה. את כולם הוא עושה על הלאפטופ אפל הפרוץ שלו, ב-8 שעות או פחות, עם כרטיס קול זול. אין שום יומרה, חוץ מהיומרה לעשות רימיקסרים לפי הנושא שלהם. למשל, "רימיקס אסיד גרוע" באמת יהיה רימיקס אסיד גרוע, שזה סוג של רפרור מודע-לעצמו לאסיד של שנות התשעים המוקדמות, אני מניח. בין הרימיקסים הבולטים: הרימיקס שלו ל'Banquet' של בלוק פארטי, הרימיקס ל'Retreat' של דה רייקס, ו'I Ain't Saying My GoodByes' של טום ווק.

רימיקס נבחר: 'Hounds of Love' של הפיוצ'רהדס

נייטמובס הוא אולי השם הכי פחות מוכר ברשימה זו, אבל בהחלט סיפור חם של שני חברים בני 22 מנוטינגהאם, ממש בתחילת דרכם, לפני הפריצה הגדולה. הם חדרו לתודעה עם הרימיקס שלהם ל'Gravity's Rainbow' של הקלקסונס האולטרה-אופנתיים (הערת אגב: הקלקסונס באמת טובים), הוחתמו בלייבל הצרפתי הסטייליסטי Kitsune, זכו להשמעות בכורה רבות אצל ארול אלקן ולאחרונה גם ברדיו 1 של הBBC, ואת המוזיקה שלהם ניתן לתאר כך: האוס מנופץ לרסיסים, שרק ילדים זועמים שבאמת נמאס להם מהקלאב האוס של מיניסטרי אוף סאונד יכולים לעשות. משייכים אותם לאיזשהו זרם בדיוני ש-NME המציאו - ניו-רייב, יחד עם סימיאן מובייל דיסקו, קלקסונס, בויז נויז וג'אסטיס. בינתיים, הם לא יצרו שום דבר משל עצמם, אך הסאונד שלהם כל כך מרענן, שהוא מנטרל כל ציפייה למשהו מקורי; הרשימה קצרה אבל עשירה: רימיקסים לשיט דיסקו, אינפאדלס, קלקסונס ופריפורם פייב.

רימיקס נבחר: 'No More Conversations' של פריפורם פייב.

מוסטפה 3000 הוא הכינוי הערבי-עתידני של ארול אלקן, שבו הוא משתמש כדי להתבדח עם טיגה, ג'אסטיס, ג'יימס מרפי, האחים סולווקס ושאר החבורה קובעת הטרנדים הזו. מבחינה מוזיקלית, אין הרבה חדש תחת השמש. אלה פחות או יותר אותם רעיונות אלקניים, עם דגש על אותה סצינת ניו-רייב כמעט דמיונית, או ההאוס המחורפן של דאבסיידד (ג'סי רוס, סוויץ' וסוליד גרוב). מוסטפה הוא סוג של סוד, כמו פרוייקט הרי-אדיטים שלו Beyond The Wizards Sleeve, אבל קשה להתחבא כשעיניהם של מיליוני לונדונים היפסטרים נשואות אליך. ארול אלקן הוא מפיק שגדל על דאנס ברמ"ח איבריו, ברח מביתו כדי לתקלט בגיל 17 וכל רימיקס שלו הוא הסחורה הכי לוהטת באייפוד של בלוגר מצוי. בין הגדולים היו: הרימיקס האחרון לסיזר סיסטרס, הרימיקס ל'Do You Want To' של פרנץ פרדיננד, הרימיקס הדיסקו-פאנקי ל'Boy From School' של הוט צ'יפ, והגירסה הפסיכית שלו ל'Moisture' של הדמן, תחת הכינוי מוסטפה 3000.

רימיקס נבחר: 'I Don't Feel Like Dancin' של הסיזר סיסטרס.

לדייב טיילור מגיעה כתבה שלמה על פועלו. הוא המייצג הבולט ביותר והכוח המניע של ז'אנר חדש ומפורק לגמרי: פידג'ט האוס. האוס קופצני, קטטוני, אפילפטי ושבור, ששואב את ההשראה שלו בעיקר מהיפ הופ, ברייקביט וכל הבא ליד. 'A Bit Patchy' שלו (שמסמפל את "אפאצ'י" הקלאסי) הוא סוג של יצירת מופת בז'אנר הזה, קטע לא קוהרנטי, חבוט ועקום בכוונה, אבל מרקיד בטירוף. הוא חבר בסוליד גרוב וביחד עם חבורת הולרטרוניקס ודיפלו, מוציא קטעים שאפילו אצלנו יש די ג'ייז (לא נזכיר שמות) שלא משלימים סט בלעדיהם. בנוסף, הוא גם רימיקסר שמשתמש באסתטיקה ההיפראקטיבית הזאת כקו-מנחה בכל מעשה ידיו: רימיקס ל'טרו סקול' של קולדקאט, 'בוסי' של קליס, 'באמפ' של ספאנק רוק (הקשורים לאותה סצינה) ו-'LDN' המצוין של לילי אלן, חפשו אותם. בגדול, מדובר ברימיקסים באמת מעולים, ואה, כן, הוט צ'יפ מעריצים אותו.

רימיקס נבחר: " Worry About It Later " של The Futureheads

סמ"ד הם השארית האלקטרונית של להקת האינדי סימיאן, שלא קיימת יותר. אלו שני בחורצ'יקים מאנגליה, שהצעד הראשון שלהם בדאנס קרה כמעט מעצמו כאשר ג'אסטיס החליטו לקחת את 'Never Be Alone' של סימיאן המקוריים, הוסיפו לו ביט דיסקו-פאנקי וסימפלו בלופ את השורה האלמותית והכה-אופטימית: "We! Are! Your Friends! You Never Be Alone Again!". לאחר כשלוש שנים שהלהיט הזה הסתובב על פטיפונים במסיבות אנדרגראונד (וכעת נבחר לקליפ השנה של MTV, מה שהרתיח את קניה ווסט הבכיין), הוא זכה לרימיקסים של כולם, להוצאה מחודשת ולהרבה מאוד פרגון.

סמ"ד ידעו לרכוב על ההצלחה של הלהיט שלהם ושחררו כמה קטעים מדהימים משלהם, כמו "Hustler" (עם הקליפ המחרמן). Kitsune הזריזים הספיקו להחתים אותם ועכשיו, בסוף 2006, אחרי תקלוטים בפאבריק, מיקסטייפ ש-NME ביקשו מהם לעשות (המגדיר את אותו ניו רייב קיקיוני), ניתן לומר בבטחה כי הגיע שעתם של סמ"ד. הם עושים אלקטרו שמח במיוחד ולא דביק כלל, ומזכירים אולי יותר מכל את הכימיקל בראדרס, רק פחות משעממים ושופעים רעיונות חדשים. בתוך כל זה, סמ"ד אחראים על הרימיקסים הכי טובים שיוצאים היום, כמו: הרימיקס ל-'Magick' של קלקסונס, הרימיקס ל-'Downtown' של פיצ'ס (שמסמפל את קראפטוורק), רימיקס ל-'Are You The One' של הפריסטס, והרימיקס האחרון והמשגע שלהם ל-'Whoo Alright Yeah Uh Huh' של הראפצ'ור.

רימיקס נבחר:" Magick" של Klaxons

לדיגיטליזם האוסטרלים יש מאפיינים משותפים עם הרבה רימיקסרים אחרים פה ברשימה: הם גם שניים, וגם אותם Kitsune, לייבל של אנשים שאפתניים המבלים את רוב זמנם במייספייס במרדף אחר צליל חדש, החתימו. זה סוג של כוכבות אינסטנט - החותמת ההיפסטרית הזו של Kitsune - ואולי עקב כך לדיגיטליזם, למרות כל ההייפ, יש רק להיט אחד (אבל ממש ענק) בשם 'Zdarlight' - קטע שנשמע כמו מופע לייזר סכריני במיוחד. דיגיטליזם מקוטלגים כחלק מהפלישה האוסטרלית העכשווית, ביחד עם הפריסטס, Midnight Juggernauts וקאט קופי, שמקבלת תשומת לב מרבית עכשיו עם המסיבות שהלייבל האוסטרלי מודולאר, לצד DFA, מרים בעולם. למרות הביקורת הלגיטימית עליהם שהם פשוט כותבים שוב ושוב את אותו קטע, ולא מרעננים את הנוסחה השלמה-ארצית הזו, הם עסוקים בשיגעון. בין הרימיקסים הזכורים לטובה היו: 'Down Down Down' של הפריסטס, 'Far From Home' של טיגה, 'Disco Clown' של מאנק, ולאחרונה גם 'Atlantis To Interzone' של איך-אפשר-בלי קלקסונס, ו'Never Let Me Down Again' המצוין לדפש מוד.

רימיקס נבחר: "Going Nowhere" של Cut Copy