הבירה הטובה בעולם?

סטודנטים לתקשורת ולתרבות ודאי מכירים את השמות אדוארד סעיד והומי באבא – שניים מהחוקרים היותר מוכרים בתחום. את השם אדוארד סעיד ייתכן ואפילו תזכרו מהפרסומים החוזרים ונשנים אודות אוניברסיטת קולומביה והאנטישמיות המלומדת שם – סעיד היה מרצה שם בעברו. משנתו של סעיד הייתה כי החזק לא רק שכובש את החלש, אלא גם מנצל אותו לצרכיו האישיים. הומי באבא, לעומת זאת, טען כי בין החזק לחלש ישנם יחסים יותר הדדיים, דו-כיווניים, של זליגת ערכים ותרבות.

המאבק סביב מצעד הגאווה וקיומו בירושלים חשף בימים האחרונים את ערוותה של המדינה, תרתי משמע (סליחה על הקלישאה). מצידו האחד של המתרס עומדים ההומואים (שוב, סליחה על הקלישאה), ומנגד ניצבים להם נציגי הרבנות שלקחו את המונופול על הדת. כל קבוצה מחופרת בעמדתה ואינה מוכנה לזוז ולו במילימטר, כשהיא נאבקת בעזרת הכלים המוכרים לה בכדי להגן על אמונתה – זו בחוק וזו לא. שתי הקבוצות מנסות, בסופו של דבר, לנצח בקרב אחר לגמרי – בקרב על קולות הציבור. פה בדיוק, רבותיי, אנו נכשלים. מפתיע, נכון?

כבר שנים מספר שהמונח "מטרוסקסואל" טבוע בחברה הישראלית, לפחות בכל הנוגע לאופנה. כן, ההומואים לימדו את המאצ'ו הישראלי להתלבש, להסתרק, למרוח קרמים ואפילו לרקוד (והאם הערסים של היום לא מזכירים את ההומואים של האתמול?), אבל שניתן להם לדבר? לבקש זכויות שוות? חס וחלילה. עוד יצא להם איידס מהפה וידביק את כולנו. שישחיתו את תל אביב – שם זה בסדר. אתם יכולים לקרוא לזה ניצול, כיבוש ואפילו צביעות – הרעיון זהה: פרובוקציה או לא, אנו מונעים מהם את זכותם לדבר ולהפגין – זכות לגיטימית של כל קבוצה בארצנו (טוב נו, חוץ מההומואים, הלסביות, חיילי המילואים, העובדים הזרים, הסטודנטים והקשישים. שכחתי מישהו?). הגיע הזמן שניראה קצת פחות כמו הכובשים המנצלים של אדוארד סעיד וקצת יותר – הרבה יותר – כמו אלו של הומי באבא.

אף אחד אינו מזלזל ברגשות הציבור החרדי (שכנראה יותר חשובות מחיי אדם, אבל זה כבר נושא אחר), אך בכל זאת בואו נהיה קצת ריאליים – אף אחד מ"ההומואים האלה" לא מתכוון להיכנס לתוך מאה שערים מלווה במשאיות ענקיות שמשמיעות טראנס מרמקולים מפלצתיים, מלווה באלפי חברים עם חוטיני, שדי סיליקון ופירסינג בפטמות, ולהתחיל – סליחה על הביטוי – לזיין בתחת אחד את השני בפרהסיה. בסך הכול, כל מה שהם מבקשים זה שאחרי שלקחנו מהם את חוש האופנה, ניתן להם קצת לדבר בעיר הבירה של המדינה. מי יודע, אולי הם בסך הכול רוצים להגיד: "גבר, המעיל הזה ממש לא הולך עם המכנסיים האלה".

אבל אם כבר הזכרתי את נושא עיר הבירה (ירושלים, למי ששכח), בואו נתעכב לרגע בשביל לדון בה (כן, זה אומר לקרוא את כל הכתבה לפני שמכניסים טוקבק). החשיבות של קיום הפגנה בעיר הבירה גדולה פי כמה וכמה מזו של הפגנה הנערכת בתל אביב (שזו, אם להסתמך על דבריכם מהמלחמה, בכלל עיר של חארות), ואם בכל זאת רגשות החרדים חשובים יותר מהסמליות שבקיום ההפגנה בעיר הבירה, אז יש לי הצעה – מארגני המצעד יוותרו על קיומו בירושלים, ובתמורה תוותר המדינה על ירושלים כבירתה. חד וחלק.

זהו רבותיי, הגיע הזמן להחליט – או שירושלים נשארת עיר הבירה של מדינת ישראל ושייכת לכל אזרחיה, על כל המשתמע מכך, או שירושלים תאבד את התואר ותהפוך לעיר הקדושה לכל הדתות (גם אתם שמתם לב שפתאום אכפת לחרדים מרגשות המוסלמים והנוצרים?), ללא שום קונטקסט מדיני ותאבד את תארה כבירת ישראל, על כל המשתמע מכך (מישהו אמר "פרס יחלק את ירושלים"?). ההחלטה בידיכם (ולכל מי שמתכוון לטקבק משהו בסגנון "עם רעיונות כאלה עדיף שלא תחיה בארץ", יש לי רק שאלה אחת – איך משיגים דרכון אוסטרלי?). אין באמצע ואין רק כשמתחשק לי. עיר בירה זו עיר בירה, לטוב ולרע.

אם כבר בהצעות עסקינן, אז הנה אחת גם למנהיגי הקהילה ההומו-לסבית: השם הזה, הקהילה ההומו-לסבית, מאוד ארוך, וזה תופס יותר מדי מילים. מה דעתכם לשנות את השם למשהו אחר? אולי "קהילת ההוביתים"? (קיצור של הומו-לסבית) – זה קליט, זה חביב (זוכרים את פרודו?), ובעיקר – זה קצר.

ושאלה לסיום: ח"כ רוחמה אברהם הנכבדה, מה את עשית בשביל מצעד וחופש ביטוי? אולי תחוקקי חוק שיאסור על זריקת אבנים וחיתולים לאחר השעה שתיים בלילה?