אני לא מתביישת לומר שאני אוהבת את הסטרוקס. מעולם לא התמסרתי להם רגשית באופן טוטאלי (אפשר בכלל?), ולא שאין בי מידה של חשדנות כלפיהם, אבל אין מה לעשות – אני אוהבת אותם כמו אחים. אי לכך, בזמן הציפייה הדרוכה לאלבום הבא שלהם, שמחתי מאוד לשמוע שאחד הבחורים בלהקה עשה את הצעד והוציא אלבום סולו.
אלבום הסולו הראשון לבית הסטרוקס שייך לאלברט האמונד ג'וניור - "Yours to Keep". אני מוכרחה להודות שלא ממש היה לי מושג מי מחברי הסטרוקס, הנאים והסטייליסטיים, הוא ג'וניור הנ"ל. כשזה מגיע לסטרוקס קצת קשה לדעת מי זה מי. כולם נראים כל כך, איך לומר, סטרוקסיים. כדי להקל על הזיהוי צריך להבהיר שאלברט האמונד ג'וניור הוא אחד משני המתולתלים בלהקה (הוא מכנה את השיער שלו "הפודל") והוא אחד משני הגיטריסטים (זה שעושה פחות סולואים אבל מחזיק את הגיטרה שלו גבוה, כמו באדי הולי). הוא גם לא ג'וליאן קזבלנקס (היחידי שקל לזהות) והוא לא זה שעומד בתמונות ליד דרו בארימור.
כמו קזבלנקס, גם האמונד הוא בן של. ככל שידוע הוא כנראה לא צאצא של ממציא ההאמונד, אלא בנו של אלברט האמונד (שנהיה מתישהו סיניור), זמר וכותב שירים פופולרי בטירוף בסיקסטיז ובסבנטיז, שגם אם שמו לא אומר לכם הרבה אתם בטח מכירים שירים שהוא כתב כמו "It Never Rains in Southern California" או “Nothing’s Gonna Stop Us Now” של Starship, הדואט ממיס האימהות של ווילי נלסון וחוליו איגלסיאס, “To All the Girls I Loved Before” ועוד כל מיני להיטי מיינסטרים של ההוליז, בארי מאנילו, טינה טרנר, הביץ' בויז ומי לא (סיסטם אוף א דאון).
כמו שכולם יודעים, בנים של אנשים רציניים נשלחים ללמוד בפנימיות יוקרתיות בשווייץ, שם פגש אלברט את ג'וליאן. לקזבלנקס, בכל אופן, אין מה לדאוג. האלבום של חברו לא עולה על התוצרת של הסטרוקס, והוא גם לא מתיימר חס וחלילה להאפיל עליה בשום צורה. רואים על אלברט שהוא בחור טוב - רק תסתכלו על הפודל!
אבא ש'ך נגן
הקול של האמונד ג'וניור הוא לא מובחן ומיוחד כמו של קזבלנקס, אלא הרבה יותר קלאסי, קצת צרוד ונחמד. האלבום מתחיל בשיר שנשמע כאילו הוא צריך לסגור אלבום ולא לפתוח אותו – שיר ערש רטרואי מתקתק שאלברט ודאי היה רוצה לשיר לבוב פולארד מ- Guided By Voices, שההשפעה שלו ניכרת בכתיבת כמה משירי האלבום, גם אם לא בביצוע או בהפקה. משם האלבום נהיה יותר סטרוקסי, ויש בו כמה שירים, כמו “In Transit” ו”Bright Young Thing”, שבקלות היו יכולים להיכלל באלבום של הסטרוקס. אחד השירים המוצלחים באלבום הוא “Back to the 101”, שמשלב את המנגינה של “Love Vigilantes” של ניו אורדר (כנראה בטעות) עם גיטרות טום ורליין (בטוח בכוונה) ומודולציה קיטשית בסוף.
האלבום של האמונד ג'וניור הוא אלבום קטן וצנוע, וכמובן – איך לא – קצר. אין בו שום יומרה, וזה בדיוק מה שיפה. האמונד ג'וניור לא הוציא אלבום כי יש לו בשורה מוזיקלית שהוא לא יכל להביא במסגרת הסטרוקס (מקסימום כמה שירים שלהקת-האם דחתה), אלא פשוט כי הוא רצה להקליט כמה שירים. מדובר באלבום תמציתי ותכליתי, עם כמה אורחים (ביניהם קזבלנקס, שון לנון, בן קוולר ואחד מהמוני סוזוקי), עשרה שירים פשוטים ויפים, עטיפה מצוירת חמודה, ומחווה נאה ללהקה האהובה עליו ועל כל חבריו, Guided By Voices (כי “Yours to Keep” הוא שם של שיר של Guided). איזה כיף.
"Yours to Keep", אלברט האמונד ג'וניור (Rough Trade)