עין לציון צופיה

איזה באסה שאין פה מישהו מבת-ים. לא, כי אם היה כאן אחד כזה הוא היה קופץ מהשורה האחרונה במופע הסיינפלדי הפותח פרק בסדרה של נאור ציון וצועק לו "היי, אתה לא מצחיק!". אבל עזבו את בת ים, גם כפר-סבא הולך. מופע האימים של 'החברים של נאור' מזכיר סדרת קאלט ששינתה את פני הטלוויזיה, הייתה מודל לחיקוי ומושא להערצה והחלה את דרכה הטלוויזיונית בשנות השמונים. לא, לא 'סיינפלד', אלא 'הופה היי'.

אמנם אין ב'חברים של נאור' מחרוזת שירים, יונתן מילר והפעלות לילדים, אבל הרמה לא מביישת את הפירמה של תוכנית הדגל של מחלקת הילדים והנוער של הערוץ הראשון ב-88'. מלאני פרס מזכירה את ציפי שביט המתעלקת ואורי גבריאל מגלם את דמות הרשע שהיה חוטף את העלוקה מדי פעם ומטיל אימה על הילדים. עלילת פשע קומית מופרכת בה אורי גבריאל מעלים את הידידים, לא שונה בהרבה ממעללי הסייד-קיקס שלצד העז לילוש.

ובכל זאת, כמו שאומרת הפרסומת ההיא, יש לנו כאן עז. העז שלנו היא דווקא כן הקריצה לעבר 'סיינפלד'. פתיחת הפרק, כאמור, מזכירה את 'סיינפלד'. בדיוק כמו ג'רי, גם נאור עומד על במה כשמאחוריו מסך אדום, גם נאור מנסה להצחיק, גם נאור מנסה להמציא את קריימר ואיליין בדמותם של תמר קינן ובני אבני וגם נאור יהודי. אם היה יכול לוותר על הווילון ועל מופע הסטנד-אפ השחוק כל כך שלו, עוד היינו סולחים לנאור, אבל חילול השם? עד כאן.

אם קהל היעד של 'החברים של נאור' היה זאטוטים עם ידיים מטונפות מטורטית, הם היו מרטיבים בחיתול מהצחוקים היבשושיים על קהילת הגמדים, על כל פטפוטי-מערכות היחסים וכל שאר השטויות. שלושת החברים של נאור נמצאים שם רק כדי לתפור לינק לסטנד-אפ של ציון. בין לבין הם יחרבו את קריירת המשחק שלהם בעזרת טקסטים גרועים ומתאמצים, עלילה טיפשית, הופעות אורח של שחקנים טובים שמבזים את עצמם (נשיקה אחת יותר מדי לפרס) ודמות משנה בדמות דלאל של פיצריית 'הסובל' שמשחק את עצמו ומזכיר לנו בעיקר למה עדיף לאכול בחומוס של אסנת השכן.

"החברים של נאור", ערוץ 10, ימי ג', 21:50