כי אני הליידי שלך ואתה הגבר שלי

"אמא לא גידלה טיפש / שים אותי בכל מקום בעולם הירוק של אלוהים / ואני אשלש את השווי שלי" אמר ג'יי-זי, כשהיהירות האופיינית נשפכת ממנו. ג'יי-הווה דובר אמת. רק הוא מסוגל לקחת גמדה בריטית לבנה עם חזות מלוכלכת ופה מטונף, שיורה סלנג לונדוני כאילו היה כדורי AK בקומפטון ולהפוך אותה לראפרית הכי חמה בארצות הברית.

אם ג'יי-זי לא היה מחתים את ליידי סוברין, סביר להניח שלא היינו מצליחים לקרוא עליה. המילים "אנדרגראונד", "גריים", "הסטריטס" ו-"עוני" היו מסתירות לנו את כל הכתבה. כן, היא הייתה נשארת חביבת המבקרים והאזוטריה (היא כזו כבר כמעט שלוש שנים), אך רק בחלומות שלה היא הייתה חיה את החיים הטובים, קונה אחוזה ומרוויחה מיליונים.

"אני שמנה וזקוקה לדיאטה / לא, האמת אני רזה מדי / ואין לי את החזה הכי גדול / אבל אני כותבת את הירידות הכי חזקות / יש לי בית שחי שעיר / אבל אני לא מסתובבת סתם ככה / אני לובשת טי-שירט ענק שמסתיר את החרא המגעיל הזה".

אף אחד לא חשב שליידי תהיה החלוצה של ההיפ-הופ או הגריים הבריטי בארה"ב – רוטס מנובה איבד תקווה עוד לפני שניסה, מייק סקינר נכשל בטענה שהקהל האמריקאי לא התחבר למבטא שלו וכולם נשאו עיניים אל דיזי רזקל, שקיבל הצעת עבודה מאיש הקראנק ליטל ג'ון. אך בזמן שדיזי יושב על עוד אונקיה של היידרו איפשהו בבריקסטון, ליידי סוברין דפקה פריסטייל מול ג'יי-זי, הפכה ללא-אמריקאית הראשונה בדף-ג'אם, נכנסה למקום הראשון במצעד של TRL ולמקום השמיני במצעד הסינגלים של הבילבורד. בקרוב גם נשמע אותה בעונה החדשה של ה"או-סי" (עם קאבר לסקס פיסטולס שתקליט במיוחד) ונתבאס שהיא לא תבקר אותנו בטור העולמי שלה.

סביר להניח שהרבה מעריצים של הליידי יתאכזבו מאלבום הבכורה שיוצא לה בימים אלו, "Public Warning!", שכמעט ולא מחדש להם דבר – מתוך 13 השירים שיש בו, רק שלושה הם חדשים לגמרי. את השאר כבר שמענו ברשת, באי.פיז ובסינגלים. עדיין, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאלבום הוא כמעט 50 דקות של אנרגיות מטורפות של גריים-היפ-הופ מצוין מצפון לונדון, במימון מייג'ור לייבל משפיע.

אל תתנו למחשבות על מסחור וריכוך לפוצץ לכם את המוח. במוזיקה של סוברין תמיד הסתתרה פופיות מדבקת מתחת לבאסים הקשים ולמקצבים האלקטרוניים ואחרי שהשמועות שהנפטונס וטימבלנד ייתרמו ביטים לאלבום הופרכו, נשארנו עם אותם מפיקים בריטים מהעבר. למעשה, דף-ג'אם לא ממש נגעו באף אחד מהשירים הישנים ואפילו לא תשמעו את הגמדה צועקת את שם הלייבל בכל מקום, אלא רק חוזרת בלי סוף על המנטרות האישיות שלה. כן, כמו שלמאסטר פי יש את ה"אההההה", ל-DMX יש את הנביחות ולסטריטס יש את ה"אוי אוי אוי", ליידי סוברין מזכירה כל שניה שהיא גמדה, צועקת "גט רדי פור דה אס-או-וי!" וממלמלת את המושג "צ'י- צ'ינג", אולי בשביל להזכיר לנו שהשיר הטוב ביותר שלה, שנושא את השם הזה, נעדר באופן מחריד מהאלבום (אבל נמצא באוסף הראשון בסדרת "Run the Road", ככה שאתם יכולים להשיג אותו).

"אנשים רוצים לסווג אותי כעוד אמינם / אבל אני סוג אחר של טיפוס / רק בגלל שאני לבנה לא אומר שאנחנו אותו הדבר / כי אחת, אני לא אמריקאית / שתיים, אני לא גבר / שלוש, אני באה עם תכנית מסוג אחר".

אז זהו, שלא. כאן הלייד שלנו טועה, כי בינה ובין אמינם יש המון דמיון. אי אפשר להמעיט בכך ששניהם לבנים, שניהם מושפעים עמוקות מאופנת הרחוב השחורה, שניהם הובאו לתהילה בעזרת ראפר עם סטטוס של אלוהים (לליידי יש את ג'יי-זי, לאמינם את ד"ר דרה), לשניהם יש קול צווחני, שניהם כותבים טקסטים קיצוניים, שניהם נחשבים לחדשניים, ובעוד שסלים-שיידי הוכיח עצמו כראפר הלבן היחידי שהפלואו שלו מזיין כל אחד שלא צריך שמן שיזוף, הגמדה אוכלת כל מתחרה שחרחרה מבלי בכלל להסתכל למעלה.

מספיק לשמוע את "9 To 5" ואת שיר הנושא בכדי להבין את החוט המקשר בינה לבין אמינם. הראשון מזכיר את "My Name Is" ובשני, במקביל לכך שהיא מזהירה את הציבור מכך שהיא באה, היא דופקת את הפלואו הכי מהיר שתשמעו.

הלהיט הנוכחי של הליידי, "Love Me Or Hate Me" הרצחני, מופיע על האלבום גם בגרסה המקורית וגם ברימיקס שמערב את מיסי אליוט (שהציגה בשנה שעברה סינגל המקביל לו באיכות המועדונית - "Lose Control"). מיסי היא האורחת היחידה של סוברין באלבום, מה שמדביק עוד תו איכות שצועק "לא התמסחרתי" – מיסי היא ראפרית משגשגת שתמיד פזלה לשוליים (את M.I.A היא אפילו אירחה באלבום האחרון שלה) ושיתוף הפעולה בניהן לא בהכרח הגיע בעזרת דף-ג'אם.

"Random" ו-"A Little Bit Of Shhh" הם קטעים ותיקים שיהיו בין הראשונים שייכנסו להיכל התהילה של ההיפ-הופ הבריטי; "Gatheration" יגרום לכם לעשות מסיבה בבית ו-"My England" מבהיר לנו בדיוק למי הליידי נאמנה, ומפריך כל סטיגמה על בריטניה.

בין כל קטעי הרחבה הללו (יש עוד כמה משובחים שכאלו) מסתתר גם קטע אחד סנטימנטלי יותר שנקרא "Those Were The Days" ויושב על ביט שנשמע 100% ד"ר דרה. "זה השיר הצ'יזי שלי" אומרת הגמדה בהתחלה שלו, כשהיא עטופה במודעת עצמית. יודעים מה, אפילו שזה לא מקורי, ושכל אלבום היפ-הופ תוקע באמצע איזה שיר אחד שאמור להראות שהלב של האומן נמצא שם בפנים, נוותר לה.

"Public Warning!" הוא פיצוץ ענקי ובואו נקווה שנקבל אותה גם בהופעת האורח במה שצפוי להיות אלבום ההיפ-הופ של השנה – אם ג'יי-זי יכניס אותה לכאילו-קאם-בק שלו, נדע שהיא כבר באמת עשתה את זה בגדול.