מיסטר קשטן טו

הדקה השישים בשידור המשחק של נבחרת ישראל מול נבחרת קרואטיה הוכיחה שהאושר מגיע תמיד ברגעים הלא צפויים. בואו נעזוב שניה את האספקט הטכני, שגרם לכשל בשידור ולהפסקתו למשך זמן מה וננסה להתחקות אחר המהות החמקמקה של מה שכונה על ידי השקופיות של הערוץ הראשון, "השידור הבינלאומי".

מה שהיה יפה באותו רגע, הוא העובדה שנחשפנו לישות שטרם ידענו על קיומה והיתה, מסתבר, חבויה בתוכנו במשך שנים רבות. כמו מיכל דלק רזרבי, ששמור לרגעי חירום ומפתיע ביכולות שהוא מספק, כך נחשף אמש לצופי הערוץ הראשון התמימים, שבמשך שנים תוהים מדוע הם ממשיכים לממן את משכורתם של טכנאי רוממה, "השידור הבינלאומי" והוכיח לנו שאפשר גם אחרת. למשך תשע דקות קסומות היה נדמה שעברנו למימד אחר, אמורפי, שלא רק שלא היינו מודעים לקיומו, אלא גם לאפשרות שהוא בכלל יכול לשכון בתוכנו, בביתנו ועל מסכינו. מהו "השידור הבינלאומי"? מי אחראי לו? כמה שנים הוא כבר מתקיים ללא ידיעתנו? האם יש דרך לצפות בו גם ללא תיווך הקסמים של הערוץ הראשון? העם מחכה לתשובות.

זווית הצילום התהפכה בשנייה, מה שגרם מיד לבלבול; איכות הצילום נדמתה כמשופרת, אם כי ייתכן שהיא קשורה לחוויה העוצמתית של אותו חזיון תעתועים; השדר האנגלי, בלקוניות אופיינית, היטיב לתאר את ההתרחשות ללא צורך בהבעת דעתו על כל מהלך, כאשר מדי פעם הוא מפטיר התחכמות משעשעת כמו "הנבחרת האנגלית יכולה לשאוב עידוד ממשחק ההגנה של נבחרת ישראל"; אפילו השקופית שבישרה על תקלה, נעה כמו באזור דמדומים טלווזיוני מצד שמאל לצד ימין, כאילו היתה כתובה באנגלית; אולם נדמה שמעל אלו, התבלטה השפעתו של "השידור הבינלאומי" לא באיכויות הטלוויזיוניות שלו, כי אם על יחסי הגומלין בין הנבחרת לקהל. לפתע, אותו ריחוק הציג את המשחק הלכאורה כל כך חשוב הזה, כלא יותר מעוד רגע זניח ביורוספורט באישון לילה. משחק ברמה נמוכה שנתפס בשגגה על ידי זפזופ של צופה לא ממוקד.

היה זה אך סמלי, שהרגע שחתם את השידור הבינלאומי, הסתיים בשער של יוסי בניון. יותר לא יכולנו לבקש.