איזו מוזיקה את שומעת במהלך העבודה?
בזמן העשיה עצמה, מכיוון שאני עוסקת במיצג, אני לא יכולה לשמוע מוזיקה. אני שומעת מוזיקה בזמן שאני חושבת על העבודה, כדי להתרגש ולקבל השראה. אלו מעין אבני דרך לעבודה. לפעמים המוזיקה עוזרת לי לנוח פיזית, כדי להמשיך.
אני אוהבת מאוד מוזיקה קלאסית ללא מילים, כמו באך או בטהובן, וכמובן את אום כולתום ופיירוז. עכשיו אני מכניסה לראשונה מוזיקה באופן מקצועי למיצג שלי, שמתרחש באתונה. זמרת יווניה בשם אלקסיה ופיליו שאני מאוד אוהבת את עבודתה, והיא גם חברה שלי, שרה לי שיר שנכתב במיוחד לאירוע.
מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?
כולם מזינים אותי. אני מאוד מושפעת מ"להרוג את ביל" הראשון ומדוגוויל. סרטים שעשויים טוב, יש ויז'ואל מעורר עניין וזה בעיני שילוב של קולנוע ואמנות פלסטית. אני מאוד בעניין של קריאה. יש הרבה ספרים שלא הספקתי לקרוא, ומחכים לי ליד המיטה.
לאחרונה קראתי ספר על דמותה של המדוזה, בעקבות מיצג שאני מבצעת בפולין, כחלק מתערוכה בנושא הזה. המדוזה היא דמות נשית מרתקת: היא חכמה ויפה, שילוב שיוצר פאם פאטאל שלא ניתן לעמוד בפניה, אבל לא בגלל היופי אלא בגלל החכמה. לא דמות של אשה שיגידו לה "תהיי יפה ותשתקי". המיתוס על מדוזה מתחיל בחכמה שלה, והפרשנות שלי היא שהחכמה היא זו שהקרינה יופי. כך אני מתייחסת בעבודותיי לדמות האישה.
עוד בוואלה!
דורש חינוך
איזה נושא חברתי יכול להקים אותך מהכורסא לפעול?
כל החברה מטרידה אותי. אני מגדירה את השליחות שלי איך לחזור להיות בן אדם. יהודים וערבים צריכים ללמוד איך לחיות יחד. זה דורש חינוך, משני הצדדים. זאת אחת המטרות העיקריות שלשמן אני פועלת.
אילו אמנים ויצירות השפיעו עליך?
קודם כל ג'וזף בויס, אמן פרפורמנס גרמני שהתחברתי אליו מאוד, והרבה מעבודותיי מתכתבות עם יצירות שלו. אני אוהבת גם את מונה חאתום, אמנית לבנונית ממוצא פלסטיני החיה בלונדון. היא מאוד מצליחה ועושה בעיקר מיצבים. אני מאוד מעריכה את העשייה שלה, עבודות חכמות ומושקעות.
מכורה לספרים
מה היית משנה ברחוב מגוריך?
אני גרה בשכונת ברבור בעכו. אני לא רוצה שישתנה בה כלום, רק שתשאר כמו שהיא. בעבר לא היה חשמל בשכונה, אבל המצב הזה נפתר לפני שלוש שנים.
מהם הרגלי הגלישה שלך?
אני כמעט ולא גולשת כי אין לי אינטרנט בבית. אני משתמשת באינטרנט לצרכים מאוד ספציפיים, כמו שליחת מייל. אני מאוד רוצה לגלוש יותר, אבל אני מוגבלת. אני הולכת מידי פעם לספריה הציבורית או לחברים שיש להם חיבור לרשת.
את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?
אף אחד. שיזמינו אותי לדרינק.
מה ההתמכרות שלך?
אני מכורה לספרים. זה התחיל בגיל שבע, כשהייתי אוספת את הכסף שקיבלתי לקנות ממתקים ובמקום זה קניתי ספרים.
מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?
את, כבנאדם שכותב עליי. מעניין אותי להבין את הכוח של אנשים מהתקשורת, ואת הקשר בין אמנות חזותית לטלוויזיה. אני רואה דיאלוג בין המדיומים. עסקתי בנושא הזה בעבודה שנקראת "ברבור 24000", בה השתתף אהרון ברנע, שהיה פרשן לענייני ערבים. זהו מיצג בו אני מדברת בערבית והוא מתרגם את דבריי לעברית.
עוד בוואלה!
עוד בוואלה!
תיק עתונות:
אם תתקלו באניסה אשקר (27) במקרה, לא תתקשו לזהות אותה ובוודאי שלא לשכוח. את פניה מעטרות באופן קבוע אותיות ערביות מסולסלות אותן היא מציירת מידי בוקר לפני שהיא יוצאת מביתה. הכיתוב מצליח לתעתע ביהודים וערבים כאחד. גם דובר הערבית יתקשה להבין את הטקסט שעל פניה, המופיע חלקו בכתב ראי, ולעיתים כתוב בשפות שונות, אך תמיד באותיות ערביות. כמי מצהירה על עצמה שאינה מפרידה בין האמנות לחיים, הופכת אשקר למיצג יומיומי המנציח את חווית הזהות השסועה שהיא מנת חלקם של הערבים החיים כאזרחים בישראל.
היא לא חשה בנוח עם ההגדרה "ערביה ישראלית", ומגדירה עצמה כפלסטינית. "לא להגדיר עצמי ככזאת יהיה הכחשה", היא מצהירה, אבל מצד שני רואה עצמה כישראלית לכל דבר. "אני פועלת מתוך חשיבה ומודעות למקום, אך גם מתוך הבנה שלא ניתן לשים קץ לבילבול".
היא גדלה כמוסלמית בשכונת ברבור בעכו, הסובלת מתנאי מחיה גרועים, ובגיל 15 החליטה ללמוד אמנות בתיכון נוצרי קתולי באעבלין. כדי לממש את החלום ללמוד במדרשה בבית-ברל התאחדה כל משפחתה למימון הלימודים. כיום, לבד מפעילותה האינטנסיבית כאמנית בארץ ובחו"ל, היא מלמדת אמנות בבית ספר תיכון ערבי בעכו, מרצה ברחבי הארץ במסגרת "סל תרבות" (תוכנית העשרה של משרד החינוך), ולוקחת חלק בפרוייקט אמנות לילדים ערבים ויהודים במוזיאון תל-אביב. היא רואה את החוויות והמקומות השונים שעברה בחייה כבונות פסיפס ומחדדות כל אחת בדרכה את הזהות החדשה שנוצרת.
אין לטעות באשקר ולראות בה אמנית העוסקת רק בזהותה האתנית. חלק גדול מעבודותיה עוסקות ביחסי נשים- גברים והקשרם למסורת. דוגמא לכך ניתן לראות במיצג "ידועים בציבור" שהועלה בפתיחת התערוכה "כלולות" במכללת ספיר כחלק מאירועי כנס שדרות לחברה. את העבודה תכננה אשקר במיוחד עבור האירוע, בהתאמה למדרגות אחד מאולמות המכללה. במהלך המיצג שוטפת אשקר את המדרגות בחלב חם המעלה אדים בעוד שלצידה ניצב גבר חסר- מעש, לבוש במכנסיים אלגנטיות, פלג גופו העליון ערום. הוא דורך על המדרגות ומלכלך אותן בגסות, בעוד שהיא פוקדת עליו לאן לזוז.
אשקר יוצרת שפה אסתטית רבת משמעויות לטיפול במערך הכוחות בין המינים ומשתמשת רבות בחלב כחומר ליצירה. בתערוכה שנעלה את פעילותה של גלריה הגר לאמנות פלסטינית עכשווית בשנת 2003 היא העלתה את "ברבור אסווד (שחור)", מיצג בו היא בישלה חלב ודיו שחור, ושיפשפה בספוג הטבול בתערובת זו את גופו של גבר היושב באמבט בעודו חבוש בכובע גרב. תוך כדי המיצג הקריא הגבר בקול סמכותי טקסט ערבי מסורתי המתאר את עצותיה של אם ביום חתונת ביתה.
בהתאמה לגישתה הטוטאלית ליצירה, המיצגים התיאטרליים של אשקר מתוכננים בקפידה. לרוב היא תופרת ומעצבת בעצמה את הבגדים איתם היא מופיעה. את העבודה על הבגד היא מתארת כליטוש הפרטים הסופיים. "עבודה על בגד שאני לובשת דומה לעבודה על פסל, משום שאני מתייחסת לגוף שלי כחלק מעשיית האמנות".
את עבודותיה של אשקר ניתן לראות בימים אלו בתערוכה "אניסה אשקר ואסף בן צבי- צילום ציור ומיצב" בגלריה דוויק במשכנות שאננים בירושלים עד 1 בדצמבר, וב"כלולות" במכללת ספיר, עד 14 בדצמבר.