שבתות וחגים

"האר לי משם" הוא אלבומו השלישי של אברהם אבוטבול, שיצא החודש לחנויות. אבוטבול אינו רק אחיו של השחקן אלון אבוטבול, שהיה בעצמו שחקן ובעל מועדונים, אלא גם חוזר בתשובה אדוק, ששב לשכינה לפני כ-9 שנים, ומתגורר כיום במאה שערים בירושלים, עם אשתו ושלושת ילדיו. האלבום, בהתאמה, נע בין רוק לאלקטרוניקה מעודכנת עם חופן יראת שמיים.

אתם יודעים שלא היינו טורחים לספר לכם על עוד דיסק של דוס אם הוא לא היה ממש טוב. "האר לי משם" יצא בחברת התקליטים MCI, שהיא לא בדיוק חברת תקליטים גלאט-כשרה. "המוזיקה שלי לא חסידית" מסביר אבוטבול את הבחירה המעט תמוהה בלייבל. "אני לא מספיק חכם או בקיא כדי לזהות את המוזיקה שלי עם ז'אנר מסוים. אני יכול להגיד שהאלבום הוא מסע פנימי של דברים שהנפש יכולה להתבטא אך ורק דרכם. כל יצירה גרמה לי לרדת למקומות פנימיים כאלה ולדלות משם דברים שלא יכולים לצאת בצורה אחרת."

למרות שמאס בחילונות, אבוטבול מכוון את האלבום גם לקהל הכופרים: "אנחנו הולכים עם זה לשוק הרגיל, החילוני כביכול, וגם לשוק הדתי. בעזרת השם נמצא את המאזינים והכיוון של הדיסק הזה. לכל כדור יש כתובת. אני עשיתי את שלי ועכשיו זה זורם. בואי נגיד שכל יהודי שמעניין אותו להציץ לתוך העולם התרבותי של בעלי התשובה, שעושים מוזיקה ברמה טובה, אז אני חושב שזו אפשרות לקבל קצת יידישקייט בכלים של היום."

אברהם היה ממקימי המועדונים "ליפס" ו"קאמלוט", ואף הקליט אלבום עם חברי להקת איזבו, שנגנז לבסוף. תהליך החזרה בתשובה החל לטענתו בערב הפתיחה של מועדון ליפס: "פתחנו מועדון משולב, שכלל שלוש קומות של דיסקוטק מסעדה ובר. בערב הפתיחה ראיתי שכל רחוב בן יהודה פקוק וכולם באים אלי. העובדה הזאת מיררה אותי. כבר אז הגדרתי את זה לעצמי, בתור אדם חילוני, כעבודה זרה. פתאום הגיעה הצלחה, היו כתבות בעיתונים, כולם באו אלי – ואני, מה אני? אין לי שום דבר לתת לאף אחד, ומה כל הסרט הזה?

"אלון ואני לא גדלנו בבית מסורתי. רק בגיל צעיר מאוד הלכנו קצת לבתי כנסת בשבת. בגיל הטיפש-עשרה כבר לא היה לי שום זכר ליהדות, אבל פתאום זה נראה כמו עבודת אגו ואלילים. בסופו של דבר מצאתי את עצמי מקבל עול תורה ומצוות.

"אז התנתקתי מתל אביב, הלכתי למדבר, לסיני. שם ראיתי בפעם הראשונה את השקר בפנים, הבנתי איך הכל ריקני ולא מוביל לכלום. משם המשכתי להודו, שהייתה בשבילי תחנה שמטרתה לעזוב את כל העולם המודרני, המערבי; מקום של לקחת פסק זמן, לעשות הפסקה, ולבדוק לאן נוסעת העגלה. שם מצאתי את עצמי שר שירי שבת מול כל מיני תמהונים. התחנה הבאה הובילה אותי לתשובה: מישהו הזמין אותי לשיעור תורה בתל אביב, ובאתי שוב ושוב – ודברים התחילו להתגלגל לכיוון הזה."

בסרט "לרקוד" שיצא מוקדם יותר השנה, גילם אלון אבוטבול בעל מועדון לילה, החוזר בתשובה. למעשה, אלון עם זקן וכיפה בסרט מזכיר מאוד את התמונה על עטיפת האלבום של אברהם, למרות שהוא עצמו לעולם לא יראה את הסרט. "אנחנו עושים סלקציה. את רוב הדברים שהוא עושה אני לא יכול לראות. כמו שאני לא עובר באדום יש דברים שאני לא רואה. זה די מסקרן אותי לראות את אלון דתי, אבל בסדר, את יודעת, חיים עם זה. לא חסרים לי דברים בחיים. אנחנו אחים מאוד טובים, אחי צדיק מתוק, איש ישר ואיש אמת ואנחנו מסתדרים נהדר, יש לנו יחסים נפלאים, מפרגנים אחד לשני ומאוד אוהבים אחד את השני."

בחלק מ-14 השירים באלבום, שמשלבים בתוכם גם כלי נגינה מזרחיים קלאסיים כמו גומבוש וטהאר, משתתפים גורמים שנעלמו ממפת הרוק הישראלי, בעקבות חזרתם בתשובה. מסתבר שהחליפה, הילדים ותרי"ג המצות לא מפריעים להם ליצור מוזיקה כשרה וטובה. בין השאר תמצאו בקרדיטים את גדי פוגטש, שעבד בין היתר עם ברי סחרוף, ירמי קפלן ורוקפור; ששי מזרחי, שבעבר ניגן עם ריטה וגידי גוב; דני ממן מ"גן עדן", הבמאי שולי רנד ששיתף את אבוטבול ב"האושפיזין" והמפיק דוד קצב, שבעבר הפיק בין השאר את אתי אנקרי; והכי חשוב, אהוד בנאי, שלא מפסיק להתחזק.

מסתבר שלארח את אהוד בנאי באלבום שלך זה דבר די פשוט בימינו. "כתבתי שיר בשם 'ידיד נפש' וכשהלחנתי אותו יצא משהו שהזכיר לי מאוד את בית אבא ושפת הלדינו עליה גדלתי. עלה לי בראש שזה יכול להיות מאוד נחמד אם אהוד ישיר אותו. דיברתי איתו, נסעתי אליו לאולפן, השמעתי לו והוא שמח על ההזדמנות הזאת. לבסוף הוא בא אלי לאולפן והביא את כלי הנגינה והיה ממש נחמד בהקלטות. בסופו של דבר, אני פועל באזורים של אהוד בנאי.

"כל היצירה שלי נובעת מהתורה, וכל הטקסטים באלבום הם עיבודים חופשיים שלי לרעיונות תורניים, לחכמת התורה. יש איזו אחווה של חוזרים בתשובה מתחום הרוק. אנחנו מיד מוצאים אחד את השני ויש הקשרים אחרים. כולנו מרגישים שאנחנו מכוונים לאותה המטרה. אנחנו לא מעלים זיכרונות מימי החילוניות והדיסקוטקים, אלא מעדיפים לשכוח. הזיכרונות לא טובים."