וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עודפי יצוא

מיכל רונאל

22.11.2006 / 10:49

לא תאמינו אילו דברים מיכל רונאל למדה בזמן שצפתה ב"תוצרת הארץ" בערוץ הראשון. למשל מה נהיה עם עירית ענבי

נתחיל בסקופ האמיתי: המספרים הזוכים בהגרלת הלוטו הם 32, 3, 27, 19, 30. המספר הנוסף: 6. איך הגיעו חדשות מרעישות כאלה לאוזניי, תשאלו? אני מוכנה לחשוף מקורות: ראיתי אתמול ערוץ 1. בחיי. מזה מספר שנים לא מבוטל שהממיר לא עצר על 11, והנה, עם עליית העונה החדשה של תוכנית המוזיקה של הערוץ, "תוצרת הארץ", הגיעה השעה. לפני שמתחילים לדון בתוכנית עצמה, חשוב להבין עד כמה הזוי הקונטקסט שבו היא נטועה. אתם קולטים שעירית ענבי עוד מנחה את הגרלת הלוטו? הבחורה הזאת הגיעה לפני כעשור לבמת הבידור בשכונה שלי ביום העצמאות, וכבר אז, איך לומר, כוכבה כבר ממש לא דרך. כיצד היא שומרת על עצמה בפוזיציה רבת העוצמה הזו? אילו אינטריגות היה על עירית ענבי לרקום עם יוסי משולם כדי להיוותר בצמרת? רק לטכנאי רשות השידור פתרונים.

אם כן, זכתה התוכנית "תוצרת הארץ" בפלטפורמה הזוהרת של הגרלת הלוטו. והעניין הזה משנה כי תוכנית מוזיקה, שמחברת בין ויז'ואל לסאונד באופן המובהק ביותר, טומנת בחובה את הפוטנציאל להיות אחד הדברים הקולים ביותר. אבל איך, למען השם, פותחים את הדלת לקוליות מכל סוג שהוא כשעירית ענבי מגלגלת לפניך שבעה כדורים צבעוניים? מסתבר שיוצרי "תוצרת" עלו על הפתרון: "איך נתגבר על מכשלת ענבי, איך נבדל את עצמנו מתוך הכאוס המופרך הזה שנקרא הערוץ הראשון? מצאתי! בואו נוציא את המנחה מתוך טנדר".

זוכרים את זה? שכל כתבת שטח ב"תוסס" או ב"רואים שש-שש" עירבה, בצורה כלשהי, צילום של טנדר מצ'וקמק – כזה שבניינטיז עוד היה לו איזה זוהר, לפני שג'יפי הארבע על ארבע נחתו עלינו כמו זבובים? אז בדיוק מאחד כזה יוצאת המנחה, טל גורדון (בחולצה ורודה מעוטרת אפליקציות שמישהו צריך לשלם עליה באובדן משרתו), ומציגה את ההבטחות לחצי השעה הקרובה: לסקור את אלבומו החדש של ליאור נרקיס, לבקר את איה כורם ברימון, לשוחח עם בום-פם, להציג לעולם את תומר ממיה ולקשקש קצת עם הדורבנים. לכאורה, תמהיל מוזיקלי ראוי לאור המדמנה שנקראת תעשיית המוזיקה הישראלית: קצת מפה וקצת משם, כל קצה זוכה לליטוף.

גורדון, ייאמר לזכותה, עושה את הטוב ביותר עם הטנדר שניתן לה (כן, והוא כמובן מקושט בלוגו התוכנית). היא מראיינת אמפטית, ניכר בה שהיא מתעניינת במה שיש למרואיינים שלה להגיד, והיא לא מביישת אף אחד. אבל עם כל הרצון הטוב, איפה הסימפטיה ואיפה תוכנית המוזיקה? איך בדיוק הרעיון של תוכנית כזו מסתדר עם לשאול את איה כורם "מה, אז היית בצבא מדריכת שריון"? איך אפשר להעלות תוכנית קצבית (מילה נוספת שנעלמה עם ירידתה מהמסך של "רואים שש-שש"), מרגשת, קולית באמת, כשתומר ממיה, התגלית הצעירה, מתוודה על שאיבת ההשראה משלום חנוך, שלמה ארצי ומאיר אריאל? כשנוסעים לראיין את ליאור נרקיס בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל"? שהוא, במקרה שלא ידעתם, משלב לימודי חקלאות ולימודים עיוניים – את זה אני יודעת כי צפיתי אתמול ב"תוצרת הארץ". תודו שהיה שווה.

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully