בסיסטית מחפשת להקה: מהפסיכדלי ועד הפולק

סיד בארט מת ביולי האחרון, מה שאומר שנשארנו עם רובין היצ'קוק - האיש שהמשיך את המורשת של בארט. כמו בארט, גם היצ'קוק הוא מקיימברידג', וההשפעה של בארט על היצירה שלו - מאז סוף הסבנטיז, אז היה סולן ה-Soft Boys, ולאורך קריירת הסולו שלו שנמשכת 25 שנה - הייתה עצומה. אני משערת שהיצ'קוק כותב Robyn עם Y כמחווה ל-Syd, אבל גם אם לא - הכתיבה הפופית-פסיכדלית של בארט מהדהדת בכל מה שהיצ'קוק אי פעם עשה, ואפילו הקול שלהם מאוד דומה. אבל היצ'קוק הוא לא סתם חקיין של בארט או מעריץ של ג'ון לנון - הוא חוליה חשובה במסורת "האמן הבריטי האקסצנטרי", וכפי שהתפקיד דורש הוא מכניס אותך לעולם מוזר וחולני מלא בדימויים סוריאליסטים שמגחיכים את המציאות ומאירים את הדרך למקומות אחרים.

ואם כבר מדברים על סיד, שיר פרידה מבארט היה יותר ממתבקש באלבומו החדש של היצ'קוק, אבל במקום זה הוא דווקא בחר, בשיר האחרון באלבום, "NY Doll", לומר שלום לאמן מנוח אחר, ארתור "קילר" קיין, הבאסיסט של הניו יורק דולס שמת לפני שנתיים. זה לא מקרי, שכן להיצ'קוק - שמעולם לא פגש את קיין, אלא רק ראה את הסרט עליו - יש רומן ארוך מאוד עם אמריקה, התרבות האמריקאית והפופ האמריקאי.

למרות שהוא הכי בריטי בעולם - ההומור האבסורדי שלו, המבטא, האיפוק הציני - היצ'קוק מחלק את זמנו בין אנגליה לבין ארצות הברית כבר 20 שנה והוא תמיד היה הרבה יותר פופולרי שם מאשר בארצו. בזמן שבאנגליה לא ממש התעניינו בו, באמריקה הוא הפך ליקיר תחנות הקולג'ים ולאמן קאלט נערץ, עד כדי כך שהבמאי ג'ונתן דמי עשה ב-98' סרט בשם "Storefront Hitchcock" בו מתועד היצ'קוק מופיע בתוך חנות ריקה במנהטן כשגבו אל הרחוב.

באלבומו האחרון, "Spooked" מ-2004, לקח היצ'קוק את העניין שלו באמריקה צעד אחד קדימה ואחרי שנים של יצירת פופ פסיכדלי מאוד בריטי הוא הוציא תקליט שנשמע לגמרי אמריקאי. הוא הקליט אותו בנאשוויל עם ג'יליאן וולש ודיויד רולינגס - צמד חובבי בנג'ו מזרם הניאו-טרדישיונל החדש שחולשים על פולק, אלטרנטיב-קאנטרי ובלוז מהרי האפאלצ'ים.

התוצאה הייתה אלבום בהשפעה חזקה של פולק אמריקאי קודר, בו הוא התקרב עוד יותר לבוב דילן - עוד אחד מגיבוריו הישנים, לו כבר הקדיש בעבר תקליט כפול של קאברים. "Spooked" הוא תקליט לא רע, אבל כמו שהדגשתי כבר אז - הוא ממש לא אלבום שדרכו כדאי להתחיל את ההיכרות עם היצ'קוק.

האלבום החדש, לעומת זאת, זה כבר עניין אחר. אם בשנים האחרונות הוא קצת הגזים עם אלבומים אקוסטיים ומלנכוליים, הפעם הוא חוזר עם להקה שלמה (עם גיטרות חשמליות והכל, תודה לאל). ומה שהכי מלהיב זה ש"Ole! Tarantula" מזכיר אלבומים קלאסיים שלו מסוף האייטיז כמו "Globe of Frogs" ו"Queen Elvis", עם הרמוניות סיקסטיזיות והדרך המצחיקה שלו לגרום לסבל, יאוש וטירוף להתחפש לחרקים שמחים שרוקדים צ'ה-צ'ה-צ'ה. כפי שהיצ'קוק בעצמו אמר בראיון - "כאדם חושב אני ביאוש מוחלט, אך כייצור אני די שמח".

למרות שהוא סינגר-סונגרייטר שלא ממש זקוק לעזרה מאף אחד ויכול להסתדר יפה מאוד לבד עם גיטרה אקוסטית ביד, לפעמים היצ'קוק אוהב לעבוד עם להקה מסביבו. את האלבום החדש הוא הקליט עם הרכב בשם The Venus 3, שחברים בו הגיטריסט של אר.אי.אם, פיטר באק, ועוד שני נגני אולפן של אר.אי.אם - סקוט מק'קוי (מלהקת The Minus 5) וביל ריפלין. פה ושם נרתמו למשימה גם מוריס ווינדזור וקימברלי רו מהסופט בויז, איאן מק'לגן מהפייסז וגם כריס בליו מ- Presidents of The United States of America ושון נלסון מ-Harvey Danger - שתי להקות רוק אלטרנטיבי מסיאטל. ואם זאת לא חבורה מכובדת ומבטיחה, אז יש באלבום גם שיר אחד, "Cause it's Love", שהיצ'קוק כתב ביחד עם אנדי פרטרידג' מ-XTC.

זה ששלישיית ונוס נשמעת מגובשת ובעניין לא פחות מהלהקה שליוותה אותו באייטיז,The Egyptians, זה נחמד מאוד, אבל השוס האמיתי הוא שיתוף הפעולה שלו עם פיטר באק, שהוא חבר טוב של היצ'קוק כבר המון שנים. לפני כחודש יצא אוסף מעולה של השנים המוקדמות של אר.אי.אם בשם, "And I Feel Fine… The Best of the IRS Years 1982-1987" (הליקון), שסיפר את הסיפור של חמשת האלבומים המדהימים שהוציאה הלהקה לפני ההצלחה הגדולה שהגיעה עם המעבר מלייבל אינדי לחברת תקליטים גדולה. ברור שהקשר בין אר.אי.אם לבין היצ'קוק נוצר כי הם העריצו אותו, אבל נראה שהאלבומים האלה השפיעו על היצ'קוק לא פחות ממה שהמוזיקה שלו השפיעה עליהם, ובשנות השמונים הוא אפילו שויך לגל ה-Jangle Pop, לצד אר.אי.אם ולהקות כמו ה-Feelies ו-Camper Van Beethoven.

אחרי ששומעים את האוסף הזה של אר.אי.אם, קשה שלא לזהות את הגיטרה של באק ועוד לא מעט אלמנטים בשירים חדשים של היצ'קוק כמו "Underground Sun" ו"Cause It's Love". החיבור בין החדש של היצ'קוק לישנים של אר.אי.אם כל כך הדוק שאם מזמינים באמזון את החדש של היצ'קוק ביחד עם האוסף ההוא של אר.אי.אם מקבלים שני דולר הנחה. תאמינו לי, דיל לא רגיל.


Robyn Hitchcock & the Venus 3, "Ole! Tarantula", (Yep Roc)