במסגרת ההבטחות לפרוס בכל מדור הצעה אחת לפרויקט מרכזי לכבוד חגיגות המאה לעיר, כזה שעדיין מונח על ברכיי מנהלת המאה וממתין לנידנוד של 'איי דו', בחרנו ליריית הפתיחה את אחד השאפתניים שבהם.
איתן הבר, עיתונאי, פרשן פוליטי וראש לשכתו של ראש הממשלה רבין ז"ל, עשה יד אחת עם השחקן חיים טופול. השניים הגו יחדיו, בעקבות השראה שקיבלו משדירת הפסלים שנמצאת ליד מצבת וויאטנם בוושינגטון הבירה, להקים שדירת פסלים מונומנטאלית, שבה יככבו 25 עד 100 פסלים, שיבחרו בקפידה על ידי ועדה שתוקם לכך. נושאיהם יהיו רגעים היסטוריים בתולדות היהדות והציונות. בהצעה שפרסו לפני כשנה וחצי בפני סגן ראש העיר פאר ויסנר (שהיה אחראי זמני על החגיגות עד הקמת מנהלת החגיגות), הוצעו 38 הצעות ראשוניות כמאיר דיזינגוף רכוב על סוס, שלישיית הצנחנים מהכותל ממלחמת ששת הימים, דני קיי בתל אביב, עדלאידע בתל אביב, הרצל הנשען על המרפסת וירידת המעפילים מאניית רוסלאן בחוף יפו. המיקום שהציעו היה משולש השדרות רוטשילד- בן ציון- וחן, ואולי אף גלישה לגן מאיר.
בבדיקה ראשונית לא מוסמכת, מציינים השניים בהצעתם, שעלות כל פסל עשויה לעמוד על 10,000 דולר "חששנו מאוד, חיים טופול ואני" מציין הבר בשיחה טלפונית "מאווירת קיטש שיכולה להיווצר על ידי השימוש בתמונות ריאליסטיות, או מריבוי הפסלים על שטח קטן יחסית", בפרוס התייעצויות עם אמנים מובילים הם השתכנעו שאין ממש בחששות. שדרת הפסלים תיהיה בעלת ערך סימלי, חינוכי וערכי, ותהווה סמל לעיר משוללת הסמל.
הנקודה האחרונה, של סמל לעיר, חוזרת בהצעות נוספות שיש להם מימד מונומנטאלי. לפריז יש את האייפל, לניו יורק את פסל החירות, לסידני- בניין האופרה וללונדון- ביג בן. ומה על תל אביב? היא נעדרת סמל. יש לה חוף (שהולך ונעלם) ובמקרים רבים לאחרונה אימצו את מגדלי עזריאלי כדי לסמל את העיר, אבל אף פרויקט, או מיזם, עד עתה לא הוכתר כסמל הרשמי. הבר את טופול מציעים את שדרת הפסלים ככזה.
דובוני אכפת לי
את הצעתם הספיקו להעביר לדניאלה פוסק ממנהל בנייה ותכנון ולראש העיר חולדאי, ואפילו הציעו לרתום את קרן תל אביב שתגייס דרכה את התרומות, אבל מאז, טוען הבר, לא שמעו מהעירייה דבר. בפגישה עם דרור אמיר ראש ממנהלת ה-100, שלא ממהר לשחרר מידע, הוזכרה שדרת פסלים, אבל לא בהקשר של הבר וטופול, אלא דווקא בהקשר של 24 הערים התאומות שיש לתל אביב, אליהן הועברה הצעה לבחור אמן מוביל מכל מדינה שיכין פסל לעיר. המימון יעשה, חלקו או כולו, על ידי הערים התאומות, וכך התרומות שיגויסו מקרן תל אביב יופנו לפרויקטים אחרים.
דוגמה להצלחת פרויקט שכזה, נהגה בברלין על ידי אווה וקלאוס הרליץ ב-2002, עם הדובים משובבי הלב. 120 הדובים, שנתרמו על ידי אמנים מארצות שונות וסמלו במשהו את תרבותם, הוצבו יד ביד סמוך לשער ברנדנבורג בברלין. הם סימלו חופש, שוויון ואחווה, אך נפלא מזה, הם גייסו (עד 2004) מעל מיליון יורו, שנתרמו לארגוני צדקה לילדים נזקקים, ומטיילים בעולם מאז כתערוכה נודדת.
מאז אומץ המיזם כמעט בכל מקום בעולם ואפילו תל אביב זכתה לכמה וכמה חיות מאוירות משלה, שהכנסותיהם נתרמו. בכל מקרה מדגיש אמיר ובצדק מוחלט, עוד לא התקבלו תשובות מאף עיר ועל כן צריכים להיות זהירים, חלילה נרתום העגלה לפני הדובים. ועל השאלה האם שדרה שכזאת צריכה להיות סמלה של העיר והבסיס שסביבו יבנו החגיגות, על תכניה ההיסטוריים והערכים שהיא תנחיל, או הגרפיטי שיקעקע עצמו על גבי ההיסטוריה היהודית- ציונית, רק לכם ולמנהלה הפתרונות.