תקלה מופלאה

לרידלי סקוט יש רגעים בקריירה בהם אפילו טוני סקוט, אחיו, הבמאי הפחות מוכשר במשפחה, הכה-מוגבל מבחינה ז'אנרית, מאפיל עליו. כמו באותו רגע בו הוא לקח כמפיק את הזכויות לעיבוד הספר "שנה מופלאה" (A good year), כדי לביים ממנו דרמה קומית דלוחה. כזו שמשפיעה על קיבתך כמו היין בעל הטעם בין הקלוש למבחיל, שמוצג בה כמוטיב חוזר.

"שנה מופלאה" מבוסס על ספרו של פיטר מייל, אותו נזיר שמכר את עולם הפרסום ממנו בא, עבר לצרפת והוציא את רב המכר "שנה בפרובאנס", המבוסס על חוויותיו האמיתיות של הבריטי החזרזירי הזה, שנולד מחדש בחסות היקבים של האויב הצפרדעי. למעשה, הוא ההמשך המיותר של אותו ספר.

גיבורנו הוא מקס סקינר (ראסל קרואו), כריש פיננסים וורקהוליק וקר, שיורש מדודו המת (אלברט פיני) אחוזת יקב בדרום צרפת, ויחד איתה יינן עקשן. הוא מגיע במטרה למכור את הנכס, מגלה שיש לו בת-דוד, נופל לים פלאשבקים מילדותו באחוזה (בהם מככב פרדי היימור המקסים, מ"צ'רלי וממלכת השוקולד" ו"בחזרה לארץ לעולם לא"), מסתבך בהתאהבות ונו, להמשיך את תיאור הסינופסיס הזה יהיה סוג של בזבוז זמן. אם נתעלם לרגע מהניסיונות הגסים לפתלתלות בעלילה, אתם יכולים לתאר לעצמכם מראש לאן הסרט הולך. כן, זהו אחד מאותם מקרים קולנועיים מצערים, בהם המוצר כולו הוא ספויילר, במובן הכי רע של המילה.

"שנה מופלאה" הוא סרט כה גס, חסר רגש אמיתי או כל מהות שהיא, שהיה ראוי אולי פשוט להתעלם ממנו. אבל זהו סקוט, מאותם שמות שנהוג לעקוב אחריהם, לפחות בשם עברם. סקוט זכה לעדנה מחודשת בתחילת המילניום עם "גלדיאטור", רק כדי להוכיח שגם בגיל 70 (בקירוב), הוא מבייש את זקנתו עם מוצרים טכניים, חסרי משמעות. "שנה מופלאה" הוא מאותם מקומות בהם סקוט מראה את הנכות הבימויית הכי גדולה שלו – דמויות, עיגולן ורגשותיהן. שימו לב, למשל, להבדל בין "שתיקת הכבשים" של ג'ונתן דמי, להמשכון "חניבעל" של סקוט.

עם ראסל קרואו הקלגס, שהצד הקומי-רומנטי שלו תמיד נראה מגושם עד גיחוך, סקוט מייצר סרט נופים מפוהק, כמו אלף אחרים לפניו, שעובדו לפי רומן חיוור, עם ניסיון לקלוע בשיווק נכון לקהל בן 35-55, שלא ממש אכפת לו לאיזה סרט הולכים. קהל ה"נחליט בקופה", בו שולטות הנשים, אלה שמסתכלות על "שנה מופלאה" ודומיו (נניח, "תחת שמי טוקסנה") ומלהגות במהלכם "אחח, איזה נוף".

גם בלי לקרוא את פיטר מייל, אני יכול להניח שהבסיס לסרט היה רקוב כחבית יין שהעלתה עובש. עם ידו הגסו של סקוט, השטחיות של קרואו, והעיבוד האמריקאי-אולפני להחריד לספר, של התסריטאי מארק קליין, משתלטת החבורה הזו על הנוף הפרובנסאי המרהיב – רק כדי להראות כיצד אפשר להפוך פרומאז' לצ'יז. בטוקבקים קוראים לזה "בעעעע".