לא יוארך תוקף זכויות היוצרים בבריטניה

ועדה מיוחדת שהקימה ממשלת בריטניה, דחתה את דרישת תעשיית המוסיקה הבריטית להאריך את פרק הזמן הקבוע בחוק עד לפקיעת הזכויות על יצירות מוסיקליות. כך דיווח העיתון הבריטי "טלגרף".

חברות התקליטים הגדולות של בריטניה, ובראשן EMI - חברת המוסיקה השלישית בגודלה בעולם - ושורת מוסיקאים ותיקים, בהם הזמר קליף ריצ'רד ולהקת ג'תרו טל, קידמו את היוזמה להאריך את תקופת הבעלות על יצירות מוסיקליות, העומדת כיום על 50 שנה בבריטניה, בניסיון להמשיך לגרוף עוד תמלוגים מיצירות שיצאו לשוק בשנות ה-50' וה-60' של המאה הקודמת.

חברות התקליטים בבריטניה טענו כי העובדה שתקופת ההגנה על זכויות יוצרים בבריטניה קצרה ב-45 שנה מזו שבארה"ב, שוללת מהם רווחים שעשויים היו לממן הפקות של מוסיקאים בני זמננו, ועקב כך מונעת טיפוח של יוצרים חדשים. עם זאת, לדברי מקורות בממשלת בריטניה, ועדה עצמאית לבחינת חוקי זכויות היוצרים שהוקמה על ידי ממשלת בריטניה, ואשר בראשה עמד העורך לשעבר של העיתון "פייננשל טיימס", אנדרו גוורס, הגיעה למסקנה כי אין ממש בטענות תעשיית התקליטים.

היוזמה של תעשיית המוסיקה הבריטית באה על רקע הצלחתו של מגזר המדיה בארה"ב לשכנע את הקונגרס האמריקאי להאריך שוב ושוב את פרק הזמן הנדרש עד לפקיעת זכויות יוצרים. מאז שנת 1960 בלבד, הוארך פרק זמן זה בארה"ב לא פחות מ-11 פעמים, מתקופה של 14 שנה שנקבעה במקור בסוף המאה ה-18' לתקופה של 95 שנה כיום.

המתח שבין המשמעות החברתית של יצירות לבין הבעלות הפרטית עליהן, מוסדר באמצעות חוקי זכויות יוצרים, אשר מעניקים ליוצרים בעלות על יצירותיהם לתקופה מוגבלת. במקביל, מאפשר החוק לציבור הרחב לעשות "שימוש הוגן" ביצירות, שלא למטרות מסחריות. עם זאת, בעקבות לחצים מצד בעלי זכויות יוצרים, בעיקר חברות מדיה אמריקאיות גדולות, שהבינו כי הם יושבים על מכרה זהב, נרשמה בעשורים האחרונים החמרה בחוקי זכויות היוצרים.

החמרת החקיקה, בעיקר בארה"ב, גררה בשנים האחרונות מבול של תביעות שהוגשו בגין הפרת זכויות יוצרים וסימנים מסחריים. כך למשל, מוקדם יותר השנה הגיש אחד מיוצרי המחזמר "גריז" תביעה בארה"ב בסך 100 מיליון דולר נגד חברות שיט התענוגות קרניבל קרוז ורויאל קריביאן, שבבעלות משפחות אריסון ועופר, בגין הפרת זכויות יוצרים בשל העלאתם ללא אישור של מופעים המבוססים על המחזמר המצליח בספינותיהן. במקרה אחר איימו בעלי הזכויות על ספריו של ג'יי.ר.ר טולקין לתבוע ליצן הצגות ילדים, שהופיע תחת השם גנדלף הליצן הקוסם.

במקרה אחר, אולפני הסרטים של האחים וורנר, אשר כשלו במאה הקודמת בנסיונותיהם למנוע את יציאת סרטם של האחים מרקס "לילה בקזבלנקה", בשל הדמיון בין שמו של הסרט לבין סרטם "קזבלנקה", הצליחו בתחילת העשור - עם עלייתו לאקרנים של הסרט הראשון בסדרת "הארי פוטר" - למנוע מבני נוער לעשות שימוש בשמו של הקוסם הצעיר בשמות מתחם של אתרי האינטרנט שהקימו מעריציו.