וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תלת ממ"ד

דקל גודוביץ'

27.11.2006 / 11:02

דקל גודוביץ' תוהה האם מרחבים מוגנים הם הפתרון לגשם הטי-אנ-טי, שיורד על ישראל מהמרומים מיום תקומתה

אין ספק שהתרומה הגדולה ביותר של האדריכלות הישראלית לעולם היתה המצאתו של האוקסימורון - מרחב מוגן. אין פרדוקס גדול מזה באדריכלות. שתי מילים שהאחת מציינת את כמיהת הנפש למרחב פתוח, והשנייה את משאת הגוף להגנה פיזית. רק בישראל הצליחו למצוא את הפתרון האולטימטיבי שידביק בין השתיים בחומר מליטה, שנקרא בטון מזוין.

למעשה מדובר בחדרון שגודלו המינימלי הוא 5 מ"ר, בנוי כולו מקירות בטון מזוין בעובי 20 עד 30 ס"מ, עם דלת הדף וחלון הדף ותריס פלדה, לצד אבזור מלבב כמו 2 נורות פלורוסנטיות רומנטיות, שקעי חשמל וטלפון וכמובן שני פתחי אוורור עגולים ומרהיבים בגודלם. אחד מענג שכזה תמצאו היום על פי חוק בכל דירה שנבנתה או הורחבה (מעל 12 מ"ר) מאז 1994. לפחות במשהו אחד יש פה צדק ושיוויון חברתי - לגברת כהן יש חדרון אחד בבית בדיוק כמו באחוזה של שרי אריסון.

מאז ומעולם במדינה הזאת אתה נושא עינייך לשמיים ונופלים עליך פצצות, מרגמות, טילים, קטיושות או סקאדים; בכל דור ודור "הרחום והחנון שוכן מרום" מוריד באזור הזה ממטרים פזורים של טי-אנ-טי וצאן מרעיתו נאסף בין כתלי בטון מזוין, ולא משנה כרגע אם קוראים לו חדר ביטחון, מקלט לשעת חירום או מרחב מוגנים – הוא תמיד עשוי בטון, ותמיד לא נעים לשבת בו עם כל ההד, הראדון והקור שנפלטים מהקירות. כן, אולי בטוח בחדרי ביטחון,אבל מי רוצה לבלות שם סוף שבוע? ומי רוצה לרדת למקלט לשעת חרום ולמצוא את עצמו מעביר שם את כל החופש הגדול בקייטנת גיבוש צפופה עם כל השכנים שלו.

כל הארץ חזית

בדיוק בגלל כל זה הגיעו למסקנה הנפלאה אחרי מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, כשהתברר שממטרי טי-אנ-טי יכולים לרדת גם באזור המרכז ולא רק בצפון, שבמקום שהאזרח יצטרך לצאת מביתו הנעים ולרדת למקלט זר, הוא יוכל להישאר בביתו הנעים ולהיכנס ל"מרחב המוגן". חוק "תקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים), התשנ"ד-1994" קבע סטטוטורית, שבנוסף ל"כל העם צבא", גם "כל הארץ חזית". חבל רק שאין הקלות מס לכל תושבי המקלטים.

רק מה, אותו ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) אישי ומפנק, הפך בכל דירה לחדר ילדים, מחסן או חדר ארונות. אז עכשיו נראה איך משפחה של 5-6 נפשות נדחקת ב-5 מ"ר ברוטו בחדר ארונות ומעבירה בו את שעותיה ולילותיה היפים בין הבייבי דול של אמא והגטקעס של אבא. אני מכיר כמה וילות יפות שבהן בכלל פירקו את הממ"ד בגמר הבניה.

אבל קשה יותר לפרק את התפישה הביטחוניסטית שהשתרשה בקרבנו. תפישה שבה כל אדם שנשרט בגלל פעולות איבה או טרור הוא סיבה מוצדקת כדי לצאת למלחמה או לגלח כפר שלם אצל שכנינו. לא צריך לעבוד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי לדעת שאת מספר האזרחים שנפגעו עד היום מפצצות שנפלו להן בסלון אפשר לספור בשתי ידיים, אבל את אלו שנהרגו בתאונות דרכים, זיהום אוויר ומים, קריסה של תקרות באולמות שמחות, טיפול רפואי לקוי ומחדלי רווחה קשים שהובילו לרצח נשים ואונס ילדים, גם אלף ידיים בשנה לא יעזרו.

רק אדריכלות תביא שלום

למען האמת, בואו ונבחן פעם אחת ולתמיד את הדברים בקנה המידה הנכון: פה נהרגו אזרחים בודדים מכמה רקטות, ואילו מהצד השני של הגדר, אצל השכנים, מגלחים שכונה שלמה בדרום ביירות או דרום עזה. ועכשיו תגידו לי למי יש את "חוק ההתגוננות האזרחית"? הרי מי שצריך לחוקק תקנות להתגוננות אזרחית הם דווקא תושבי ביירות ובית חנון.

כרגע יותר חשוב מלהפריד את הדת מהמדינה זה להפריד את הביטחון מהמדינה. כי כמות המשאבים העצומה שהולכת לצבא, לצד השתלטות הביטחון על המרחב האזרחי עם העלות המטורפת של בניית מרחבים מוגנים, לא משאירות הרבה לאלו שבוחרים לא רק להתגונן כל היום, אלא ממש לחיות פה. לחיות במדינה שיש לה גם תקציב לתרבות, וחינוך, ורווחה, ותשתיות, ושאינה זקוקה לאף נדבה מאף גאידמק. מדינה שתתן תקווה לאנשים שזרקה פעם בעיירות הפיתוח. לא תקווה לעלות על האוטובוס לאילת, אלא תקווה לפרוץ את מעגל המצוקה המזוין אל מרחב שאינו מוגן.

היגיע הזמן לאדריכלות של שלום וחיים בין שכנים. היגיע הזמן לנתץ את חומות הבטון הגבוהות של פחד ושנאה. לאדריכלות מעולם לא היה תפקיד חשוב יותר בתהליך השלום.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully