תמונה וטקסט, טקסט ותמונה

ג'ינס משופשף, כובד משקל על רגל שמאל, טריקו לבנה, פסים של דגל, וכובע בייסבול.
מישהו שנולד לרוץ, עומד.
עם הגב.

****

נולד בארצות הברית
אני נולדתי בארצות הברית
אני נולדתי בארצות הברית
אני נולדתי בארצות הברית
נולד בארצות הברית

****

הבוס.
ספרינגסטין הוא הבוס הבלתי המעורער בזמן הזה, ומהתקליט הזה, בתור בוס, הוא יפטר את עצמו; כאחד שנולד לרוץ עם רעב בעיניים וצימאון לסיפור הכי אינטימי כשליח מדלת לדלת, הוא מגיע לכמעט דרגת אלוהות אמריקאית שאצטדיונים, בזמנים ההם, זה לא דבר חלש אצלם; אצטדיונים של חשיבה אצטדיונית.
אודי, תעשה קפה. 2 סוכר.
כן, בוס.

****

תופעת ארצ'י בנקר.
תופעת ארצ'י בנקר מתרחשת כאשר אתה לא קורא את מה שיש בין השורות; כמו אותו ארצ'י מ"הכל נשאר במשפחה", שהיה אמור שם בשביל להגחיך את עמו ולבסוף התגלגל בשלג הסיטקום והכורסא הירוקה, כך גם הארצות הברית שבה נולד ספרינגסטין. למעשה תופעת ארצ'י בנקר לא יכלה להיות שלא אמריקאית אם חושבים על זה; יאנקיז, אתה מזהה אותם בכל מקום - פטריוטיות חוסמת סאבטקסט, פטריוטיות של כובע בייסבול. ספרינגסטין עומד אליהם עם הגב והם לא קוראים את מה שיש בין הפסים של הדגל; נולד בארצות הברית (השיר) בא להראות ביקורת, אבל מה שנשאר ממנה הוא רק הקשבה לפזמון.
אמריקאים עם תספורת מולט שמתייחסים רק לפזמון זה דבר עצוב.

****

עם הגב לקהל, עם הראש לדגל.
אבל אצטדיונים לא מונעים אינטימיות. הטקסטים של ברוס ספרינגסטין עדיין נאמנים ל?ביני לבינך, לסיפור הקטן, למתח ואי התזוזה שכמעט חונקים את הסיטואציה. הם אומנם נעמדים עם הגב אליך עם כובע בייסבול, אבל יכולים להתכוונן אליך - אתה פשוט צריך להיות שם ולחכות שהוא יביא את הסיבוב ישר אליך, אתה צריך להמשיך לשחק דג מלוח ולחכות שהוא יסתובב אליך. באצטדיון פתוח, על פטיפון, בהופעה מחתרתית או בנסיעה באוטו.

****

המימד הנוסטלגי קונה אנשים כאשר הוא אמיתי. לכאורה משפט סתום מילולית, הרי לך תוכיח נוסטלגיה ועוד של מישהו אחר, אבל באומנות ובעיקר במוזיקה, אתה לא צריך להכיר את האמן בכדי להגיע למצב נוסטלגי משותף. נוסטלגיה נקבעת כ"נכונה", אם היא מרגשת, והנוסטלגיה של ספרינגסטין קונה אותי כל פעם מחדש. כשאני מצליח לצלול לסיפור הקטן, הספרינגסטיני הפשוט, המשקיף ובו בזמן מרגיש, אני מצליח להכיר את בובי ג'ין; עכשיו, אתה מסתובב איתי כשכל השאר הלכו הלאה, הרימו את האף. אהבנו את אותה מוזיקה, אהבנו את אותן להקות, אהבנו את אותם הבגדים. ברוס ספרינגסטין.

****

נולד בהדר יוסף
אני נולדתי בהדר יוסף
אני נולדתי בהדר יוסף
אני נולדתי בהדר יוסף
נולד בהדר יוסף

****

מסעודה מניו ג'רזי.
ספרינגסטין עומד עם הגב, טריקו לבנה (מקופלת שרוולים לבטח) ג'ינס משופשף וכובע בייסבול של זריקת כדור (או לכל הפחות הזמנת נקניקיה בזמן צפייה בזריקת כדור) והוא תיכף יסתובב. הוא נשען על חומרים אמריקאיים פולקים וחשמליים כאחד, בדיוק כמו האופי הגיבורי המיוחד שלו; גם גיבור גם מבקר. למעשה, אם כבר הזכרנו את ארצ'י בנקר, אז ספרינגסטין הוא סדרת טלוויזיה שמבקרים נהנים להסביר "שהיא פונה לכולם" - צד אחד רואה רק ספרינגסטין אחד, והצד השני, כאשר הוא רואה (גם) רק את הספרינגסטין שלו, הוא מרגיש גם את מה שהצד הראשון מרגיש והוא לא יכול להתכחש לכך - ספרינגסטין גדול גם ממנו; בסופו של יום, אתה הולך עם רגש הביתה. אתה יכול להתלהב מזה שעשית ניתוח אינטלקטואלי נהדר או שיצאת שנון, אבל אתה תרגיש גם את זה.

- - - - - - - - -

הערות

(1) תספורת מאלט זו "תספורת אוחנה" בישראלית