האיש שלא היה שם

החביאו את הנשים והילדים, סגרו חלונות, עמעמו את האורות והסכיתו: מצאנו. כן כן. משטרת ישראל בשיתוף מהדורות החדשות באשר הן מצאו בשבילכם את האשם האולטימטיבי של מדינת ישראל. מצאו ואיבדו. או איבדו כדי למצוא. בני סלע יהיה ההאשם תמיד שלנו לשבוע. אם תפחדו מספיק על הילדות שלכם, יש מצב שזה יחזיק עד סוף החודש.

מפתיע כל פעם מחדש איך מהדורות החדשות בארץ מתיישרות לפי הקו של הממסד. בסופו של דבר, בריחתו של בני סלע היא פדיחה קולוסאלית של השב"ס והמשטרה, אבל היא בטח שלא הפדיחה הבולטת ביותר של הגופים המסואבים והאימפוטנטים האלה; רק השנה נמלטו באותה שיטה שמונה אסירים שרגליהם לא נכבלו, שלא לדבר על הפשע המשתולל, הנצנצנות הכללית והשחיתות במשטרה. אלא, שבהינתן האות זינקו כל הכתבים על המציאה – בכל זאת, בעבריינות מין וסיפורי הימלטות יש מן הסקסאפיל שכה חסר במגעים הלא-מגעים, נטולי הפורקן והסיפוק, של הממשל הישראלי עם אבו-מאזן. חבל שבמשדרי הפאניקה-ברחובות-גוש-דן למיניהם לא ציינו שבני סלע הוא לא עבריין המין היחיד ושהפאניקה שנזרעה במרוצת הימים האחרונים היתה אמורה להיות של מלכתחילה: בארץ, ובפרט בגוש דן, יש מקרי אונס מדי יום. חלקם אכזריים בהרבה ממעלליו המבחילים של מר סלע, יש מהם שנעשים בתוך המשפחה, חלקם נעשים במסגרת התעללות ארוכת שנים. ראבק, בבית הנשיא יושב, לכאורה, אדם שאשם, אולי, בכמות נכבדה של מעשי אונס. איך זה שלא היינו בפאניקה עד עכשיו, זו השאלה.

אלא שבני סלע מצטלם באופן מאיים בהרבה מהנשיא, מהחיילים בבסיס חיל האוויר או מאנס הרחוב הפוטנציאלי. לא כי הוא גרוע יותר, אלא בפוטו-רצח שסיפקה המשטרה לכלי התקשורת כל אחד היה נראה מאיים יותר. שלא לדבר על התזמון המצוין. בדיוק כשהמשטרה חטפה וחוטפת על הראש על השחיתות בשורותיה, כולל בדרגים הבכירים ביותר, מגיע מאורע מסוג זה. התרחשות שאמנם מזמנת ביקורת, אולם זו נבלעת בקלות בשלל הפוטג'ים של אלפי שוטרים שסוף סוף יוצאים מהמשרדים, מהניידות, מתחנות המשטרה או מבתיהם, ומסתובבים ברחובות. גם בכירי המשטרה זינקו על השלל ופצחו בשורה של הצהרות. בתכל'ס, ימים עברו, אלפי שוטרים הוקפצו ובני סלע, גבר נמוך וקטן, חמק מהם ומי יודע היכן הוא.

הטוויסט האחרון בפארסה המביכה הזו הוא משחק "מצא את המטמון" בהשתתפות כל מיני פונקציונרים במשרד לביטחון פנים ואתרי אינטרנט. במהלך יממה אחת הפרסונה המיתית "בני סלע" כבר נצפה בתל מונד, בקלקיליה, באזור השרון ובשכונת התקווה. כל אזור – לפחות בגבולות הארץ – נסגר למצור ומצוד אחר האיש שלא היה שם. הפאניקה נותרה בעינה, האנס הבורח נותר בבריחתו. אין חדש תחת השמש.

האווילות הכללית שבמתקפת בני סלע מסביב לשעון נצבעת בגווניה האמיתיים כשבוחנים את שאר סיפורי החדשות שסביב לה. מסתבר שמצבם של תושבי שדרות הוא על הפנים; שהממשלה ממשיכה להפקירם לחסדי מיליארדרים ושאר נדבנים; ששר הביטחון לא דיבר עם ראש הממשלה ולהיפך; שעדיין אין חדש בעניין החטופים; שהכיבוש ממשיך לגבות קורבנות אדם, ושבצפון אדם כלא את שכנתו ואנס אותה במשך עשרה ימים של התעללות. מזל שיש את בני סלע. אויב אולטימטיבי, דמות שנואה באורח קונצנזואלי, שהצליחה ללכד את שורות העם והמדינה בחרדת חדירה כמעט פורנוגרפית – תחת הניסיונות לנחש מתי ואיפה יאנוס שוב – שהצליחה לגרום לנשים שלא לצאת מהבית לאחר שעות החשיכה. מזל שיש את בני סלע, אחרת, אם היינו באמת שמים לב לחדשות שסביב, היו סיבות טובות בהרבה שלא לצאת מהבית.