צ'יפופו היה חתיכת קפיטליסט מסריח

"כולם ביחד", סרטו החדש של הבמאי השוודי לוקאס מודיסון, שהביא לנו לפני שנתיים את "פאקינג אמאל" - אחד מסרטי הנעורים היפים ביותר שראיתי בחיי - מתרחש בקומונה סוציאליסטית בשוודיה באמצע הסבנטיז. כנהוג בקומונות מהסוג, הפתיחות המינית היא גדולה בהרבה ממה שכל אינדיבידואל מסוגל לשאת מבחינה רגשית (בין אם מדובר במערכות יחסים פתוחות שלא כל הצדדים מעוניינים בהן או בבחורות שמסתובבות בבית בלי תחתונים כי הן צריכות לאוורר את המנוע), הניתוק מהמציאות הוא מדהים (ספק אם מישהו מהחברים באמת בא ממעמד הפועלים, והשמחה בבית לנוכח מותו של פרנקו גדולה כאילו סטוקהולם היא פרבר של מדריד), פריט האופנה הטרנדי ביותר הוא כאפייה, ואף אחד לא תורם את חלקו לנקיון הבית, כי מה יותר בורגני מאשר לשטוף כלים? טלוויזיה אין (עד שהם נשברים ומתפשרים על טלוויזיה יד שנייה בשחור-לבן, שום דבר ראוותני), כולם צמחונים (חוץ מאשר כשהם נכנעים להפגנת מחאה של הילדים וטוחנים נקניקיות בשמחה), ועל מתנות לחג המולד אין בכלל מה לדבר. גם ספרים של בילבי מוחרמים, כי בילבי היא מטריאליסטית משחיתה.

אליזבת, אחותו של אחד החברים, היא אשה נחמדה עם פנס קטן בעין שעזבה את בעלה האלכוהוליסט ועברה עם שני ילדיה להתגורר בקומונה ללא שום רקע אידיאולוגי מוקדם (שומו שמיים, הבחורה מגלחת את בית השחי!), פשוט כי זה עדיף על מעון לנשים מוכות. לילדים שלה קשה להסתגל לחוקים בביתם החדש, וברגישות של ילדים עולים מהר מאוד על הסתירות בין העקרונות של החבר'ה ההיפים למעשים שלהם בפועל. כמו שאווה, הבת הכמעט טין-אייג'רית של אליזבת, מסבירה לחנון שגר בבית ממול (איתו התחברה על רקע זה שיש להם מספר זהה במשקפיים): המבוגרים בבית הם כמו בספר הילדים בו הדמויות עושות הכל הפוך ומחליטות לאהוב את מה שכולם שונאים. הסאטירה היא ברורה, מוצדקת ומצחיקה, אבל זה בכלל לא העניין בסרט, כמו שלסביות היא לא העניין ב"פאקינג אמאל".

"כולם ביחד" מזכיר את "הסינית" של גודאר במבט האמביוולנטי והביקורתי שלו כלפי הקומונה הסוציאליסטית (הפעם לא מדובר במאויסטים, אבל תמונה של מאו בכל זאת תלויה במטבח, שיהיה), אלא שבמהותו "כולם ביחד" כלל לא עוסק בפוליטיקה. מלבד חבר אחד בקומונה שהרבה יותר דחוף לו לדסקס ענייני מארקסיזם-לניניזם מאשר להתמזמז (וגם אצלו ברור שהלהיטות המהפכנית נובעת בעיקר מבעיות אישיות), נראה שרוב החברים מוצאים בקומונה מענה לצרכים אנושיים בסיסיים יותר מהזדהות אקטיבית עם מעמד הפועלים. חלקם שם בשביל הזיונים, חלקם שם כי זה המקום היחידי בו הם מרגישים חופשיים להיות מי שהם, וחלקם שם מתוך שאיפה כללית להפוך את העולם למקום טוב יותר.

בסופו של דבר הסיבה הטובה ביותר של כל אחד מהם להימצא שם היא הכמיהה לסולידריות חברתית וקצת אהבה. וזה בסך הכל מה שגם בעלה של אליזבת רוצה, שהוא באמת לא בחור רע, והוא באמת באמת מנסה להיגמל מאלכוהול ולזכות במשפחתו בחזרה. "כולם ביחד" הוא סרט אנושי, מצחיק, חם ומקסים על אנשים שאולי לא יודעים את זה, אבל יש להם אויב הרבה יותר גדול מהקפיטליזם - והוא הבדידות.