הסופרנו

האופרה ארמיד, אשר הוצגה לראשונה ב-1777 בפריס, חוברה בידי המלחין הגרמני כריסטוף ויליבלד גלוק. לגלוק הייתה גישה משלו: לא עוד זמרים-כוכבים במרכז האופרה, אלא העלילה במרכז; לא עוד תערוכות פאר על הבמה וקטעי בלט ארוכים ומסובכים - מעתה יותר דרמה, יותר הרואיות. כשכתב את ארמיד, הוא העיד על עצמו: "ניסיתי להיות יותר צייר ומשורר מאשר מוזיקאי, האופרה חייבת לגרום לתחושת הנאה".

גלוק ביסס את עלילת 'ארמיד' על הפואמה של המשורר האיטלקי בן המאה ה-16, טורקוואטו טאסו, "ירושלים המשוחררת". הפואמה עוסקת בפחד של אירופה המרכזית והעולם הנוצרי מפני עליית האיסלאם במזרח התיכון והחשש מהשתלטות על אירופה. בימים אלו עולה האופרה בישראל במין צירוף מקרים הזוי. כאילו לא חלפו מאות שנים, אירופה והעולם הנוצרי שוב מרגישים מאוימים מהמוסלמים (נמאס לפחד מיהודים, לא?).

בפעם הראשונה ניגשו ענבל פינטו ואבשלום פולק ליצירה מן המוכן; כזו שאינה שלהם, והיה עליהם להתמודד עם מוזיקה מולחנת, עלילה מובנית וזמרים, שמחול הוא לא הצד החזק שלהם אלא עיקר עבודתם מתרכז בהפקת הצליל העילאית. פולק ופינטו אחראים בהפקה זאת על כל השאר: בימוי, כוריאוגרפיה, עיצוב תלבושות ואנימציה נפלאה שמלווה כתפאורה פנטסטית את כל משך האופרה. והתוצאה היא נפלאה.

הזמרים והזמרות (ובראשם סופי מרין דגור המדהימה, המגלמת את ארמיד) התמסרו לגמרי לשפת הגוף ולבימוי ונראים כחלק אינטגראלי מלהקת המחול של פינטו, עם הניואנסים התנועתיים הקטנים, שכל כך מאפיינים את השפה הכוריאוגרפית שלה. תנועת האצבעות שמבצעות לוסינד ומליס, המגלמות את פנטזיית האבירים, לוקחות את הביצוע האופראי הסטנדרטי והופכות אותו לייחודי.

פינטו ופולק מביאים לתוך האופרה המסורתית את מה שמייחד אותם כבר למעלה מעשור: חדשנות, אמנות מודרנית, תעוזה ושפת ריקוד שאינה דומה לכל להקה אחרת. עולם משלהם – שהקהל חובב המחול נחשף אליו ביצירות הקודמות שלהם, 'בוביז' ו'אוייסטר' – עולם עשיר בדמויות מיסטיות, יצורים מקורננים וחיות פרי דמיונם. ובאופרה, תחום שגם כך עוסק באגדות, לוחמים ושדונים, הדבר משתלב מייד.

השפה של פינטו ופולק לא מוכרת למנויי האופרה המסורתיים, והיה חשש איך יתקבל הביצוע הכל כך לא סטנדרטי לאופרה הקלאסית. אבל הקהל הבין מהר מאוד שהפעם הוא חייב להניח את יחסו כלפי המוזיקה בצד ולהתמסר לעושר החזותי שעל הבמה. קריאות הביניים בתשואות היו לקוחות מהופעות רוק. ארמיד כישפה לא רק את האביר רנו אלא גם את באי האולם והקהל השתאה, פעם אחר פעם, מהביצוע הכל-כך מלא חן, מסתורין ותעוזה של הרקדנים והזמרים.

"ארמיד", האופרה הישראלית תל אביב-יפו. במאים, מעצבים וכוריאוגרפים: אבשלום פולק וענבל פינטו