קזחי זה הכי אחי

אז מה נשאר אחרי כל הרעש? בסופו של דבר, נתוני הפתיחה הם מה שקובעים. נשווה למשל את ההייפ התקשורתי המטורף סביב "בוראט" לזה שהיה סביב "צופן דה וינצ'י". בבסיס המקרה השני, עמד רב מכר מקושקש ובמאי כמעט חסר-אופי, כך שבציפיות רציונליות אפשר היה לחזות את המבוכה שבמוצר הקולנועי. במקרה של "בוראט", עומד מאחורי הדמות/ הסרט/ הטירוף אדם, שהוא כנראה המוכשר שבקומיקאים הבריטים (הבודדים, "מונטי פייתון" לא במשוואה) שפעלו אי-פעם. כך שאין סיבה לחשוש, בוראט מבטיח - ומקיים. מממ... זרוק לסל המיחזור.

האם עלינו לדאוג שג'יי רואץ' הוא המפיק העומד מאחורי "בוראט"? סשה ברון-כהן, שכבש את בריטניה עם עלי ג'י שלו ונחטף על ידיHBO האמריקאית כדי לפתח את דמויותיו (ג'י, בוראט וההומו האוסטרי ברונו), נמצא בנקודת קריירה שמעט מזכירה את מייק מאיירס – קומיקאי/ שחקן טוטאלי, יצירתי בשיגעון, שרואץ' ביים לו על פי דמויותיו את סדרת "אוסטין פאוורס" והפך אותו לאיש מאוד-מאוד עשיר ומפורסם, אבל גם תקוע מבחינת הקריירה (שימו לב לשלוש השנים האחרונות שלו, בלי לכלול את "חתול תעלול" והדיבוב של "שרק"). נהההההההההה.

הבחירה של סשה ברון כהן לעשות אפילו את מסע יחסי הציבור לסרטו בדמותו של בוראט בלבד, מעוררת הערצה. כולנו זוכרים את הסיפורים על דניאל דיי לואיס ועל ההכנה האינטנסיבית שהיה עושה בכניסתו לדמות, אבל ברון כהן הוא יותר סטניסלבסקי מסטניסלבסקי. הפורמט ה"מוקומנטרי" בו הופק בוראט, שמביא את ברון כהן – השקוע לחלוטין בתוך דמותו – להתמודדות אמיתית עם מושאי הסיקור של הקזחי הנבער וה"אובר-פרנדלי" שלו, מציב אותו בסיכון לא פעם. רק מעט מזה, אגב, נכנס לסרט – כמו לדוגמה בקטע בו הוא רץ עירום לתוך ועידת סוכני ביטוח וחוטף מכות מאנשי הביטחון. בלה בלה בלה בלה. בלה.

האם סשה ברון כהן הוא הקומיקאי המוכשר ביותר הפועל כיום? נכון לרגע זה, כן. למה דווקא "מוכשר" ולא "מצחיק", לא בגלל ש"בוראט" לא שופך את מעיך על רצפת האולם. הוא כן, בענק. הוא הסרט היחיד מזה שנים שהצליח להצחיק אותי לא בסיקוונסים מסוימים, לא בפיקים מתוסרטים היטב, אלא לכל אורך 84 הדקות שלו. צחוק כזה שבסופו שיעול רועם והשתנקות חסרת אוויר. "מוכשר", כי ברון כהן הוא המכלול השלם ביותר של קומיקאי שנתקלתי בו – מפוקס, טוטאלי במשחקו, כותב בחסד, יצירתי להפליא ורב-פנים באופן מעורר השתאות. ולא פחות חשוב, הוא האאוטסיידר בכל מקום בו יהיה, וככזה, הוא מביא את האבחנות שלו – דרך דמויותיו, לחידוד פוליטי וחברתי שמאה סרטים דוקומנטריים "אמיתיים", בניגוד ל"מוקומנטציה" של בוראט, לא יצליחו לחשוף. אמריקה דרך עיניו של בוראט היא 'מסמך אנושי מזעזע', כמו שאוהבים להגיד בפרומואים של תכניות תחקירים. מזל שהוא מזעזע מצחוק. פפפפפפפף.

המעטפת של "בוראט", לא סרט דל-תקציב דווקא, מביאה סיפור מסגרת של עיתונאי קזחי העוזב את כפרו בשליחות משרד המידע של ארצו הנחשלת, כשבאמתחתו מעט מאוד דולרים, מפיק שמן וטיפש בשם אזמאט ומזוודה עם תרנגול. "בוראט" מתנהג, בהתאם לכך, כדוקו עני, עם אריזה גרפית בסיסית, מצלמת כתף לא-יציבה וכוכב אחד, שנמצא לחלוטין בתוך דמותו. אותו "ערך הפקה" נמוך מוכיח משהו שכבר הבנו בז'אנר החמקמק הזה שנקרא קומדיה – בניגוד לכל כך הרבה שבילים סינמטיים, כאן לא הכסף הוא זה שמדבר. וכמו שאתם יודעים, הרבה יותר קל לרגש, מאשר להצחיק. באמת להצחיק. בלההההההה.

סשה ברון כהן הוא גאון. במובן מסוים, הוא מזכיר את הטירוף של רובין ויליאמס. זה שרוצה להצחיק אותך כ-ל הזמן, להיות כל הזמן בדמות. ויליאמס מככב השנה ב"Man of the year ", סרט על קומיקאי שנבחר לנשיא ארה"ב. בעולם הזה, דמותו של בוראט סאגדייב יכולה לייצג את כל השאר. כלומר, כל אלו שהג'ורג' בושים של העולם משאירים מאחור, ולא מבינים אחר כך למה הם כל כך שונאים את אמריקה. בוראט הוא מניפסט פוליטי, אולי לא פחות מאוסמה בין-לאדן. שימו לב לקטע בו הוא עוטה על עצמו תלבושת פסים וכוכבים, ונכנס לזירת רודאו כשהוא מדרבן את המוני ההילבילי'ז שביציעים להריע לג'ורג' בוש, ש"מי ייתן וישתה את דמם של כל גבר, אשה וילד בעירק". התמימות האוהבת של בוראט, שמנשק כל גזען הומופוב על שתי לחייו, מסוכנת יותר מכל חגורת נפץ סביב מותניו של טרוריסט, ושם נמצאת גדולתו. מממממ... נסחפתי.

עזבו שטויות וזיוני שכל, "בוראט" הוא הסרט הכי מצחיק של השנה. עשו לעצמכם טובה ורוצו לראות אותו. זהו, Cut and print.