ליל מנוחה

יש משהו מאד מסרס בלכתוב ביקורת על מועדון לילה. טובי הכותבים של הזכיינית המובילה יושבים להם במשרדיהם, משחיזים אצבעות על המקלדת ומייצרים את מיטב הפנינים מדי שבוע, עבור ארז טל והצוות הלוהט שלו. ואז מתוך המרירות של השכר הבינוני שלנו, הכותבים באתרי האינטרנט, שרק חולמים להיכנס יום אחד למשרדי קשת ולקוות שאולי קיציס ינשום לעברנו וגם עלינו תשרה השכינה, אנחנו באים בפלורוסנט להעביר ביקורת על אלו שלקחו את כל עשרה הקבין של השנינות שירדו על העולם.

החבורה העליזה של מועדון לילה היתה אמורה להיות הדובדבן המסוכר על הקצפת של יום שישי החדש של קשת, אבל נבחרת מועדון לילה מינוס מאיה דגן ורמי הויברגר (אל דאגה הם יהיו בשבת), פלוס הרכש החדש, שי גולדשטיין, שלחה אותי למיטה מאוכזבת כמו מי שקיבלה נעליים של גלי בקופסה של מנולו בלניק ומנומנמת כמו מי שצפתה בשידור החוזר של יומן בערוץ 33.

יכול להיות שצוות התכנית בנה יותר מדי על אותם רגעים של חסד בו המנחה מאבד לכאורה את השליטה על הפאנל השובב, שמתחיל לגחגח בלי שליטה, ואז מיה דגן מתחילה לזחול על הריצפה ויאללה בלאגן. הערב (אולי בגלל הנפקדות של מיה דגן) זה לא קרה. הכל היה מתוסרט מדי, ארוך מדי, כתוב מדי. בקיצור, בשליטה מדי. רגע לפני הכתוביות קיבלנו איזה ליפסוס בשקל של שי גולדשטיין, אבל זה היה מעט מדי, מאוחר מדי.

התקלה של מועדון לילה השבוע היתה, בין היתר, בהתמקדות בבני סלע. החברים התיישבו מול המצלמות ופשוט טחנו ברצף את כל שיחות הברזייה שכולכם ניהלתם בשבוע האחרון. החל מאורי גלר שאולי יתפוס את הפושע הנמלט, דרך ההזמנה של שי גולדשטיין את השוטרים לבוא ולכתוב במקומו בדיחות במקומו לתכנית, ועד הבדיחות המתבקשות בנוגע לרמה הנמוכה של השוטרים. כמו שאומרים been there done that. הי, זאת אולי התכנית הראשונה שלכם, אבל אצלנו בני סלע הוא שיחת היום כבר שבוע. ואחרי שקיבלנו את מנת הבני סלע שלנו ב"ארץ נהדרת" אנחנו כבר די שבעים.

אז קיבלנו את התמהיל הרגיל של מועדון לילה, שהוא בעצם האטריות המחוממות של "רק בישראל": קצת הערות עוקצניות על קטעים מתוך הטלוויזיה, שהיו גורמים ללימור להתעלף משעמום, אווירת שמח באולפן עצוב בבית, הוצאת כותרות (במקרה הזה סקרים) מהקשרן, השטיק המוכר של כתב משוטט של טלוויזיה זרה ואז בא המשחק החדש "דינג דונג". המשתתפים כרזו ללקוחות ארומה, ללקוחות הבנקים, לבני שבט המנשה ונחשו למי עוד... למשטרה. והמשחק הזה נמשך שבע דקות תמימות. שבע דקות במונחים טלוויזיוניים הן חיים שלמים. בזמן הזה הספקנו להתאהב במשחק החדש, לחשוב שהוא מצחיק, ואז להתעלף משעמום ולשנוא אותו ולהתפלל שלא ישחקו אותו יותר במועדון לילה לעולם.

הפרומו למועדון לילה של יום שבת, לא השאיר יותר מדי מקום לתקווה. אם אתם חושבים שמה שימשוך אותי לפתוח את הטלוויזיה במוצ"ש זה שיחה על כלבים מפליצים, אז אבי, יש לנו בעיה.

איכשהו נראה שההשתתפות במועדון לילה היא ה-easy money הנוכחי של המצחיקולים. תגיע לאולפן, נלביש אותך סבבה (חוץ מאת עופר שכטר, שעל אף שאמור היה להיות התוספת המחרמנת, נראה בזכות השיער, האיפור וההלבשה, דומה מדי לאודטה) לא תצטרך להתאמץ מדי להצחיק. תמחזר בדיחות על נשים שלא יודעות לנהוג, ועל שוטרים עילגים וגם אם תקריא מהדף זה ממש בסדר.